סיורים

now browsing by category

 
Posted by: | Posted on: יוני 6, 2016

בקרוב: המשחק החדש "אתגרי זכרון-יעקב"!

20160131_120309

"כרמים"- מרכז התיעוד והמידע בזכרון-יעקב, עומדת להפיק בקרוב משחק חדש ושמו "אתגרי זכרון-יעקב".

המשחק יתנהל בדומה למשחק המקובל של "כרמים" והוא כידוע "חפש את המטמון" אלא שהמשחק החדש, ידרוש ממשתתפיו לעמוד באתגרים שיביאו אותם בהדרגה למקומות שונים ברחבי המושבה, בהתאם להצלחתם להשיב על שאלות היסטוריות ולהתמודד בהצלחה עם משימות שונות.

המשחק יותאם לגילאי 13 ומעלה ויהיו בו שלוש דרגות קושי ובהתאם לכך, יחולקו גם הפרסים לזוכים במשחק-התחרותי.

פרטים נוספים בקרוב!

Posted by: | Posted on: אוגוסט 6, 2014

מה מתרחש ב"בית דניאל"?

DSC_0257
"בית דניאל" בזכרון-יעקב היה פעם מרכז למוסיקאים מכל רחבי הארץ ובמשך שנים רבות, התקיימו בו קונצרטים וכינוסים של אנשי מוסיקה. במקביל שימש המקום גם בית-הבראה לאומנים והיה מאבני-החן של התרבות בזכרון-יעקב. בין "בית דניאל" לבין הטירה הסמוכה לו, "טירת לנגה" (או: "חצר כרמל") נרקם קשר היסטורי ממושך, הודות לקשר המשפחתי בין מיכאל וניטה לנגה, שהקימו ב-1912 את הטירה, לבין יהודית פרידלנדר, הבעלים של "בית דניאל", אלא שהסיפור העצוב הזה הסתיים בסוף שנות ה-90 לערך, במשבר כספי אליו נקלע "בית דניאל" ולאחר מאבק ממושך בין כל היורשים של המקום ובכלל זה של "טירת לנגה", נמכר לבסוף הנכס ההיסטורי ל"אוניברסיטה הפתוחה". אגב, בידי המועצה-המקומית זכרון-יעקב, נותרה החורשה הסמוכה, הלוא היא "חורשת לנגה".
לימים החלה "האוניברסיטה הפתוחה" להכשיר את "בית דניאל" לצרכיה, אלא שלא מתקיימים שם לימודים, למעט כינוסים כאלה ואחרים, הנערכים במקום לפרקים. המקום כולו מגודר והוצבו סביבו שלטים בדבר היותו "שטח פרטי". הטירה עצמה עברה שיחזור ושיפוץ, בתמיכה ומימון של המדינה, אבל הכניסה אליה אסורה, למעט לאנשי "האוניברסיטה הפתוחה". לא מכבר אף התקיים בטירה קונצרט, שנערך בשבת בצהרים ושהיה סגור לאורחים מבחוץ.
במהלך השנה האחרונה אנחנו מנסים לגלות פרטים בדבר מכירת "בית דניאל" ל"אוניברסיטה הפתוחה" ולהבין, מתוך כל ההסכמים שנחתמו בזמנו, בכמה כסף דובר, מי ומי קיבלו את הכספים, מה מעמדה המשפטי של "האוניברסיטה הפתוחה" בייחס למקום ופרטים נוספים שיחשפו בפני הציבור, מה בדיוק מתרחש ב"בית דניאל/ האוניברסיטה הפתוחה".
לעת עתה, לא עלו מאמצים אלה יפה ויכול להיות שלגורמים כאלה ואחרים, אכן יש אינטרס, לא לגלות פרטים בדבר המכירה שבוצעה והבעלות של "האוניברסיטה הפתוחה" על הנכס.
"כרמים" תשמח לקבל כל סיוע בנושא זה, בעיקר מגורמים משפטיים וכלכליים, על-מנת לרדת לעומק העניין. במקביל, ממשיכה "כרמים" לערוך סיורים-מודרכים, גם ב"טירת לנגה" ועל-יד "בית דניאל".

Posted by: | Posted on: יולי 9, 2014

" בית המוכתר" ממתין להשלמת שיחזורו

DSC_0227
בשנת 1990 רכשו אבנר ואוהלה רג'ינאנו את הזכויות על אחד המבנים החשובים והסמליים של זכרון-יעקב, הלוא הוא "בית המוכתר".
הרכישה הזאת נבעה מתוך הקשר המשפחתי של אוהלה, נכדתם של יחזקאל ופרידה הורנשטיין, מי שהיו הבעלים של הבית, בו שימש יחזקאל הורנשטיין בתפקיד "המוכתר" של זכרון-יעקב. מדובר במישרה שהיתה מקובלת במרבית המושבות היהודיות בארץ-ישראל, כאשר היה "המוכתר", איש-הקשר בין הקהילה לבין השלטון התורכי (אף שמקורו של "המוכתר"- ראש הכפר, בערבית).
פרידה הורנשטיין, סבתה של אוהלה, סיכנה בזמנו את חייה, כאשר הסתירה את אחד מלוחמי מחתרת ניל"י, יוסף לישנסקי, במנהרה סודית שנחפרה מתחת לבית ואשר אחת מזרועותיה, הגיעה לבית-אהרונסון הסמוך. לישנסקי אומנם ניצל באותה הזדמנות מידם הארוכה של התורכים, אלא שלימים נלכד והוצא להורג בתלייה.
אוהלה הורנשטיין ובעלה, אבנר רג'נאנו, ניהלו במשך שנים התמודדות עם הרשויות שדרשו מהם לשלם מס-שבח מאז שנת 1953 ולבסוף, הצליחו כאמור לרכוש את הזכויות של בית-סבא "המוכתר".
המועצה לשימור-אתרים ומשרד ראש-הממשלה, חברו יחד כדי לדחוף ולהביא לשימור ושיחזור הבית החשוב הזה ובמקביל הוחל גם בהקמת מתחם מודרני צמוד, בו מתוכנן בית-קפה ואולם תצוגה, שכבר זכה במעלית…
את עבודת השיחזור והשימור ביצע המהנדס יובל הכברג, מי ששיחזר בזמנו את נמל-יפו ולימים אף דובר על האפפשרות לשחזר את המנהרה הסודית שנחפרה מתחת לבית ולחשוף לפחות שתיים מיציאותיה.
נכון להיום, עומד הפרויקט כולו בשממונו והוא סגור ומסוגר וכבר זמן רב שלא מתבצעות בו עבודות.
הסיפור המלא אודות "בית המוכתר" ומשפחת הורנשטיין, ממתין למי שיצטרף לאחד הסיורים המודרכים של "כרמים- מרכז התיעוד והמידע" בזכרון-יעקב.

Posted by: | Posted on: פברואר 27, 2014

מיכאל וניטה לנגה: הסיפור שמאחורי הטירה

טירת לנגה

טירת לנגה

מיכאל וניטה לנגה הגיעו לזכרון-יעקב מלונדון, במטרה מוצהרת לאתר נחלה ולהקים עליה את ביתם. הם הופנו עד מהרה למשפחת תמשס המקומית ולאחר משא ומתן קצר, רכשו מידי החקלאים הללו כ-140 דומים בחלק המערבי של המושבה והחלו בשנת 1910 להקים שם את בית חלומותיהם.

הבנייה התקדמה יפה ומקץ כשלוש-ארבע שנים עמד הבית על תילו: טירה מוקפת חומה ובמרכזה חצר גדולה, אורוות סוסים, חדרי משרתים ולמעלה, חדרי מגורים שהשקיפו על החורש הגדול והסבוך שהקיף את הטירה.

אלא שאז פרצה מלחמת-העולם הראשונה ובהיותם נתינים אנגליים, נאלצו מיכאל וניטה לנגה לעזוב את הארץ שהיתה עדיין תחת השלטון העות'ומני וחזרו ללונדון. מספרים כי הטייס הגרמני הראשון שמטוסו הופל בשמי ארץ-ישראל במהלך המלחמה, הועבר כשהוא פצוע, לטירת משפחת לנגה שהיתה אותה העת תחת השגחתו של הפח'ה התורכי שישב בקיסריה.

משהסתיימה המלחמה חזר הזוג לנגה לארץ ולטירה שלו, שהפכה עד מהרה מקום עלייה לרגל לכל הסופרים והאומנים של ארץ-ישראל. הטירה היתה למרכז תרבות מרכזי של חיי הישוב הארץ-ישראלי והזוג אירח בטירתו עשרות רבות של אנשי שם ומפורסמים שהגיעו עד זכרון-יעקב לפוש בה ולהנות מן האוויר הצח והנוף לים.

מיכאל לנגה התחבר גם לאנשי העליה התימנית שהגיעו בשנת תרע"ב לזכרון-יעקב ואילו ניטה רעייתו, מצאה ניחומים רבים בקרב ילדי המושבה וזאת מאחר שהיו השניים חשוכי ילדים.

בערב ט"ו בשבט, עשתה ניטה את דרכה, עם קבוצה של ילדים, כל הדרך לכיוון בנימינה ושם נטעה עמהם עצים, סביב ל"מבצר שוני" (כיום פארק ז'בוטינסקי) ולעת ערב חזרה עם הילדים הביתה. למחרת בבוקר מצא אותה גנן-הטירה בחצר כשהיא ללא רוח-חיים. מאז נפוצו שתי גירסאות: האחת לפיה התאבדה ניטה נוכח דכאון בו היתה שרויה והשניה, על-פי משפחתה, כי נפטרה מחמת מחלה.

מיכאל נותר לבדו בטירה והלך לבית-עולמו כ-7 שנים לאחר פטירתה של רעייתו האהובה. בכניסה לטירה מצוי ספסל אבן ובו חקוקים שמותיהם של מיכאל וניטה לנגה ש"בחייהם ובמותם לא נפרדו".

המשך סיפורה המרתק של הטירה, מאז ועד היום הזה, ניתן לקבל במהלך סיור מודרך של "כרמים" בזכרון-יעקב.

Posted by: | Posted on: פברואר 27, 2014

מסע הרבנים לזכרון-יעקב

לפני מאה שנים יצאה מיפו משלחת רבנים שעשתה דרכה צפונה, במטרה להתרשם מקרוב כיצד מתמודדים המתיישבים היהודים עם חייהם בארץ. בראש המשלחת עמדו הרבנים יצחק-הכהן קוק           וחיים זוננפלד  זצ"ל,ואליהם הצטרפו 5 רבנים נוספים.

המשלחת הגיעה לזכרון-יעקב בצהרי יום שישי והתקבלה בכבוד רב על-ידי נציגי וועד-המושבה ולאחר שהתמקמו חברי המשלחת ב"מלון גרף" שבמרכז הישוב, החלו בהכנות לקראת השבת והובלו על-ידי מארחיהם לבית-הכנסת הגדול "אהל יעקב", במטרה להראות להם היכן עתידים הם להתפלל במהלך השבת.

משנפתחה עבורם דלת הכניסה לבית-הכנסת, נכנסו הרבנים פנימה אך מיד נסוגו לאחור בבהלה והודיעו לאנשי ועד-המושבה והגבאים המופתעים, כי אין בכוונתם להתפלל בבית-כנסת זה! המארחים תהו לפשר התנהגותם של הרבנים ואלה הסבירו כי מיקומה של הבמה, סמוך לארון-הקודש, מנהג זר הוא ואינו יאה לבית-כנסת יהודי וכל עוד ניצבת שם הבמה, לא יתפללו במקום.

בסופו של וויכוח סוער בין החקלאים לבין עצמם, הבטיח אחד הגבאים, אלברט כהן, לרבנים כי הבמה תוחזר לאחור ותוצב במרכז בית-הכנסת. על סמך הבטחה זאת נאותה משלחת הרבנים לעשות את השבת במקום ולהתפלל בבית-הכנסת ובמהלך השבת אף נשא הרב קוק מספר דרשות בנושאי חינוך, מעשרות ושמירת-השבת. למחרת היום המשיכה המשלחת בדרכה צפונה, לא לפני שביקרה בבית-הבד המקומי ופתרה לחקלאים מספר בעיות הלכתיות בכל הקשור ליצור השמן במקום.

הפרשה המשיכה להסעיר את הציבור בזכרון-יעקב עוד זמן רב, אולם הגבאים עמדו בהבטחתם והזיזו את הבמה למרכזו של בית-הכנסת, שם היא ניצבת עד היום הזה.

מה בדיוק אירע במהלך מסע-הרבנים ומה היה הרקע לפרשה הזאת?

כל אלה ועוד, נחשפים במהלך סיור-מודרך של "כרמים" בעקבות "מסע-הרבנים".

Posted by: | Posted on: פברואר 27, 2014

הזנחה של קבר דוד רמז בזכרון-יעקב

דוד רמז ז"ל כיהן בכנסת הראשונה כשר החינוך, לאחר ששימש מזכיר ההסתדרות-הכללית. בכנסת השניה היה רמז שר התחבורה וכל חייו עסק בתפקידים ציבוריים, אלא שתמיד נקשרה נפשו בזכרון-יעקב בה שהה תקופה מסויימת לאחר עלייתו ארצה.

רמז שנולד בשנת 1886 נפטר בשנת 1951 ועל-פי בקשתו, נקבר בבית-העלמין בזכרון-יעקב. על מצבת קברו מופיע סמל מדינת-ישראל אולם נראה כי כנסת-ישראל שכחה משירותו ומקיומו, אחרת קשה להסביר את העובדה לפיה המצבה על קברו מוזנחת כבר שנים ארוכות.

עובדי החברה-קדישא בזכרון-יעקב נוהגים אומנם מעת לעת לדאוג לניקיון סביב קברו של השר המנוח אבל שום גורם ממלכתי לא טרח, כבר שנים, להגיע לבית-העלמין ולטפל במצבה המוזנחת שכבר הספיקה להתקלף בחלקה ולהכנע לפגעי הטבע.

מוזר מאוד שמצבתו של שר בישראל נראית כאבן שאין לה הופכין ושום גורם אינו טורח לטפל בה מפעם לפעם. בבית-העלמין של זכרון-יעקב טמונות עוד דמויות רבות שעשו למען המדינה והקהילה והמצבות שלהן מטופחות, שמורות ונקיות ואילו המצבה של דוד רמז המנוח, מביישת את כנסת-ישראל וחבל.

Posted by: | Posted on: פברואר 26, 2014

אזכרה פרטית לברון רוטשילד?

הברון הידוע

הברון הידוע

"יד הנדיב" נוהגת לקיים כל שנה אזכרה לברון רוטשילד ולרעייתו, הטמונים בחלקת-הקבר שבגני רמת-הנדיב בזכרון-יעקב. כל שנה מוזמן לאזכרה קומץ מאנשי הישוב ומשתתפים באירוע מספר נציגי הקרן, טכס החוזר על עצמו באותה מתכונת מידי שנה. באופן יוצא מן הכלל, מתרחב מעגל המוזמנים בעת אזכרה הנערכת בשנה "עגולה" לפטירת הברון ואז גם מופיעים בחלקת-הקבר מוזמנים נוספים, הן מזכרון-יעקב וגם מחוצה לה.

אלא שבכל המקרים הללו מדובר בטקס אזכרה צנוע ואינטימי, מנותק לחלוטין מהציבור הרחב בזכרון-יעקב. במשך השנים נוצר הרושם כאילו מבכרים אנשי "יד הנדיב" לערוך את האזכרה השנתית, הרחק מעיני התושבים המתגוררים בישוב שנושא את שמו של הברון. יתר על כן, בבית-הכנסת הגדול "אהל יעקב", בזכרון-יעקב, נאמרת באופן קבוע תפילת "קדיש" לעלוי נשמת הברון וגבאי בית-הכנסת מקפידים על אמירתה כבר שנים ארוכות, אלא שהקשר בין בית-הכנסת הנושא את שם אבי-הברון לבין "יד הנדיב" רופף עד בלתי קיים, בכל הנוגע למשל לסיוע כספי שביקשו פרנסי בית-הכנסת ואשר לא נענה בחיוב.

התחושה בקרב המקורבים לעניין היא שמסיבות לא מובנות קיים נתק בין "יד הנדיב" לבין לזכרון-יעקב וגם הצעות שונות, כמו למשל לקיים חידון בין בתי-הספר המקומיים על תולדות הברון ופועלו, הצעות אלה נתקלו בכתף קרה וללא תגובה.

חבל מאוד, שהרי היתה זו הזדמנות נאותה להנחיל לבני הנוער והדור הצעיר את תולדות הברון בדרך חיובית ונעימה, אבל "יד הנדיב" העדיפה להתעלם עד כה מהיוזמה הזאת.

Posted by: | Posted on: פברואר 12, 2014

רמת-הנדיב: מ"עלילת דמשק" לקבר הברון

הברון רוטשילד

 הברון רוטשילד

רמת-הנדיב, שוכנת בפאתיה הדרומיים של זכרון-יעקב ונודעה ברבות השנים כאחד הגנים הפורחים היפים בישראל. מדובר בשטח כולל המשתרע על פני כ-5000 דונמים ובטבורו אחוזת הקבר של הברון רוטשילד ורעייתו. עצמותיהם של השניים הועלו ב-1954 מפריס לארץ, כ-20 שנה לאחר פטירתם והם הובאו שם למנוחת עולמים במעמד הנשיא בן-צבי וראשי הישוב בארץ. אתר הקבורה משמש מוקד לביקורי אלפי מטיילים המגיעים לגני רמת-הנדיב להתבשם מיופיו המיוחד.

הגן הקסום מתוחזק על-ידי מימונה של קרן-רוטשילד (יד הנדיב) והוא נמצא לא הרחק מעין-צור וחרבת-עלק, שתי נקודות ציון חשובות בתולדות ההתישבות היהודית בחוטם הכרמל ובהם נותרו שרידי מעיין, בית-מרחץ עתיק ובוסתן. אלא שמעבר לייחודה של  רמת-הנדיב כאתר טיולים מומלץ, מעטים יודעים על קשר היסטורי בין משפחת רוטשילד לבין אחד האירועים האנטישמים הקשים בתולדות-ישראל ואשר לימים נודע כ"עלילת דמשק". חלקה של משפחת רוטשילד בפענוח העלילה האנטישמית, משמש עד היום מקור גאווה לתרומתה של משפחה זו לתקומת ישראל והעם היהודי. במקביל לכך ובשל קירבת עין-צור לרמת-הנדיב, מצויה מאחורי סיפורו של אתר זה, עלילת גבורה של היאחזות יהודית בחלקת האדמה הזאת, שהסתיימה בכישלון צורב ובהתאבדות כפולה.

מה עומד מאחורי "עלילת דמשק"? מה הקשר של משפחת רוטשילד לעניין? איך קשורה ההיאחזות היהודית בעין-צור לתולדות המאבק על ארץ-ישראל? מי שמבקש לספק חלק מסקרנותו ואולי אף לראות את הקשר ההיסטורי לימים אלה, מוזמן לקרוא את החלק הבא של מאמר זה, כפי שיופיע בחודש הבא. עד אז אפשר להנות מטיול נהדר, בהדרכת "כרמים" גם ברמת-הנדיב.