סיפורים

now browsing by category

 
Posted by: | Posted on: ינואר 19, 2016

לזכרון-יעקב יש מניות בחגיגות טו' בשבט!

הרב יעבץ

הרב זאב יעבץ: הוגה רעיון נטיעות ט"ו בשבט בזכרון-יעקב

 

עוד מעט טו' בשבט וזאת הזדמנות נאותה להזכיר לרבים כי דווקא לזכרון-יעקב יש סוג של מניות-יסוד, בנוהג שהפך כבר למסורת ארוכת שנים, ואשר בזכותה חוגגים ילדי ישראל את ראש-השנה לאילנות בחג של נטיעות.

מאחורי הסיפור הזה מצויה דמותו של הרב המחנך זאב יעבץ, ילד שנת 1847 שעלה לארץ בשנת 1887 והשתקע ביהוד, שנוסדה רק ארבע שנים קודם לכן. הרב יעבץ כבר היה הסטוריון, סופר ובלשן ועם הגיעו ארצה, החל לשגר לברון רוטשילד תכניות-לימודים שהגה ואשר התאימו לדבריו לילדי האכרים בארץ-ישראל.

בתוך כך, הגה את רעיון טכסי הנטיעות בטו' בשבט, בראש-השנה לאילנות, אלא שהברון מעולם לא השיב לו ובמקביל, מסיבות לא ברורות, החל הרב יעבץ סובל מהתנכלויות מצד פקידי הברון, עד שהועבר מיהוד לזכרון-יעקב.

הרב יעבץ הגיע למושבה זכרון-יעקב בשנת 1889 והחל לעבוד כמורה ומחנך בבית-הספר המקומי. הוא המשיך לשלוח לברון רוטשילד את הרעיון לקיים טכסי טו' בשבט בבתי-הספר אבל לא רק שלא נענה, אלא נרדף על-ידי פקידי הברון גם במושבה זכרון-יעקב, עד שולץ לעזוב אותה, בעיקר על רקע העובדה שמפריז נשלחה מורה שהחליפה אותו בתפקידו.

סמוך מאוד לעזיבתו, בשנת 1890, עלה בידי הרב יעבץ לממש את חלומו, והוא נטע עשרות עצים עם תלמידיו בזכרון-יעקב ומיד אחר-כך עזב לירושלים.

מתברר כי גם בירושלים לא הניחו לו לנפשו ובשנת 1897 עזב את הארץ, ולאחר נדודים שונים הגיע לבסוף ללונדון. בשנת 1906 זכה הרב יעבץ לראות כיצד מתגשם חלומו בקנה-מידה ארצי, ממקום גלותו בבירה האנגלית: בשנת 1906 אימצה 'הסתדרות המורים' (שנוסדה בזכרון-יעקב!) את רעיון נטיעות טו' בשבט וכל השאר, היסטוריה!.

הרב יעבץ הלך לבית-עולמו בשנת 1924, שבע מרורים מן הייחס אליו, אבל לפחות מאושר על שלימים אימצה מדינת-ישראל את רעיון נטיעות טו' בשבט שהגה.

Posted by: | Posted on: יולי 9, 2014

" בית המוכתר" ממתין להשלמת שיחזורו

DSC_0227
בשנת 1990 רכשו אבנר ואוהלה רג'ינאנו את הזכויות על אחד המבנים החשובים והסמליים של זכרון-יעקב, הלוא הוא "בית המוכתר".
הרכישה הזאת נבעה מתוך הקשר המשפחתי של אוהלה, נכדתם של יחזקאל ופרידה הורנשטיין, מי שהיו הבעלים של הבית, בו שימש יחזקאל הורנשטיין בתפקיד "המוכתר" של זכרון-יעקב. מדובר במישרה שהיתה מקובלת במרבית המושבות היהודיות בארץ-ישראל, כאשר היה "המוכתר", איש-הקשר בין הקהילה לבין השלטון התורכי (אף שמקורו של "המוכתר"- ראש הכפר, בערבית).
פרידה הורנשטיין, סבתה של אוהלה, סיכנה בזמנו את חייה, כאשר הסתירה את אחד מלוחמי מחתרת ניל"י, יוסף לישנסקי, במנהרה סודית שנחפרה מתחת לבית ואשר אחת מזרועותיה, הגיעה לבית-אהרונסון הסמוך. לישנסקי אומנם ניצל באותה הזדמנות מידם הארוכה של התורכים, אלא שלימים נלכד והוצא להורג בתלייה.
אוהלה הורנשטיין ובעלה, אבנר רג'נאנו, ניהלו במשך שנים התמודדות עם הרשויות שדרשו מהם לשלם מס-שבח מאז שנת 1953 ולבסוף, הצליחו כאמור לרכוש את הזכויות של בית-סבא "המוכתר".
המועצה לשימור-אתרים ומשרד ראש-הממשלה, חברו יחד כדי לדחוף ולהביא לשימור ושיחזור הבית החשוב הזה ובמקביל הוחל גם בהקמת מתחם מודרני צמוד, בו מתוכנן בית-קפה ואולם תצוגה, שכבר זכה במעלית…
את עבודת השיחזור והשימור ביצע המהנדס יובל הכברג, מי ששיחזר בזמנו את נמל-יפו ולימים אף דובר על האפפשרות לשחזר את המנהרה הסודית שנחפרה מתחת לבית ולחשוף לפחות שתיים מיציאותיה.
נכון להיום, עומד הפרויקט כולו בשממונו והוא סגור ומסוגר וכבר זמן רב שלא מתבצעות בו עבודות.
הסיפור המלא אודות "בית המוכתר" ומשפחת הורנשטיין, ממתין למי שיצטרף לאחד הסיורים המודרכים של "כרמים- מרכז התיעוד והמידע" בזכרון-יעקב.

Posted by: | Posted on: פברואר 27, 2014

מיכאל וניטה לנגה: הסיפור שמאחורי הטירה

טירת לנגה

טירת לנגה

מיכאל וניטה לנגה הגיעו לזכרון-יעקב מלונדון, במטרה מוצהרת לאתר נחלה ולהקים עליה את ביתם. הם הופנו עד מהרה למשפחת תמשס המקומית ולאחר משא ומתן קצר, רכשו מידי החקלאים הללו כ-140 דומים בחלק המערבי של המושבה והחלו בשנת 1910 להקים שם את בית חלומותיהם.

הבנייה התקדמה יפה ומקץ כשלוש-ארבע שנים עמד הבית על תילו: טירה מוקפת חומה ובמרכזה חצר גדולה, אורוות סוסים, חדרי משרתים ולמעלה, חדרי מגורים שהשקיפו על החורש הגדול והסבוך שהקיף את הטירה.

אלא שאז פרצה מלחמת-העולם הראשונה ובהיותם נתינים אנגליים, נאלצו מיכאל וניטה לנגה לעזוב את הארץ שהיתה עדיין תחת השלטון העות'ומני וחזרו ללונדון. מספרים כי הטייס הגרמני הראשון שמטוסו הופל בשמי ארץ-ישראל במהלך המלחמה, הועבר כשהוא פצוע, לטירת משפחת לנגה שהיתה אותה העת תחת השגחתו של הפח'ה התורכי שישב בקיסריה.

משהסתיימה המלחמה חזר הזוג לנגה לארץ ולטירה שלו, שהפכה עד מהרה מקום עלייה לרגל לכל הסופרים והאומנים של ארץ-ישראל. הטירה היתה למרכז תרבות מרכזי של חיי הישוב הארץ-ישראלי והזוג אירח בטירתו עשרות רבות של אנשי שם ומפורסמים שהגיעו עד זכרון-יעקב לפוש בה ולהנות מן האוויר הצח והנוף לים.

מיכאל לנגה התחבר גם לאנשי העליה התימנית שהגיעו בשנת תרע"ב לזכרון-יעקב ואילו ניטה רעייתו, מצאה ניחומים רבים בקרב ילדי המושבה וזאת מאחר שהיו השניים חשוכי ילדים.

בערב ט"ו בשבט, עשתה ניטה את דרכה, עם קבוצה של ילדים, כל הדרך לכיוון בנימינה ושם נטעה עמהם עצים, סביב ל"מבצר שוני" (כיום פארק ז'בוטינסקי) ולעת ערב חזרה עם הילדים הביתה. למחרת בבוקר מצא אותה גנן-הטירה בחצר כשהיא ללא רוח-חיים. מאז נפוצו שתי גירסאות: האחת לפיה התאבדה ניטה נוכח דכאון בו היתה שרויה והשניה, על-פי משפחתה, כי נפטרה מחמת מחלה.

מיכאל נותר לבדו בטירה והלך לבית-עולמו כ-7 שנים לאחר פטירתה של רעייתו האהובה. בכניסה לטירה מצוי ספסל אבן ובו חקוקים שמותיהם של מיכאל וניטה לנגה ש"בחייהם ובמותם לא נפרדו".

המשך סיפורה המרתק של הטירה, מאז ועד היום הזה, ניתן לקבל במהלך סיור מודרך של "כרמים" בזכרון-יעקב.

Posted by: | Posted on: פברואר 27, 2014

מסע הרבנים לזכרון-יעקב

לפני מאה שנים יצאה מיפו משלחת רבנים שעשתה דרכה צפונה, במטרה להתרשם מקרוב כיצד מתמודדים המתיישבים היהודים עם חייהם בארץ. בראש המשלחת עמדו הרבנים יצחק-הכהן קוק           וחיים זוננפלד  זצ"ל,ואליהם הצטרפו 5 רבנים נוספים.

המשלחת הגיעה לזכרון-יעקב בצהרי יום שישי והתקבלה בכבוד רב על-ידי נציגי וועד-המושבה ולאחר שהתמקמו חברי המשלחת ב"מלון גרף" שבמרכז הישוב, החלו בהכנות לקראת השבת והובלו על-ידי מארחיהם לבית-הכנסת הגדול "אהל יעקב", במטרה להראות להם היכן עתידים הם להתפלל במהלך השבת.

משנפתחה עבורם דלת הכניסה לבית-הכנסת, נכנסו הרבנים פנימה אך מיד נסוגו לאחור בבהלה והודיעו לאנשי ועד-המושבה והגבאים המופתעים, כי אין בכוונתם להתפלל בבית-כנסת זה! המארחים תהו לפשר התנהגותם של הרבנים ואלה הסבירו כי מיקומה של הבמה, סמוך לארון-הקודש, מנהג זר הוא ואינו יאה לבית-כנסת יהודי וכל עוד ניצבת שם הבמה, לא יתפללו במקום.

בסופו של וויכוח סוער בין החקלאים לבין עצמם, הבטיח אחד הגבאים, אלברט כהן, לרבנים כי הבמה תוחזר לאחור ותוצב במרכז בית-הכנסת. על סמך הבטחה זאת נאותה משלחת הרבנים לעשות את השבת במקום ולהתפלל בבית-הכנסת ובמהלך השבת אף נשא הרב קוק מספר דרשות בנושאי חינוך, מעשרות ושמירת-השבת. למחרת היום המשיכה המשלחת בדרכה צפונה, לא לפני שביקרה בבית-הבד המקומי ופתרה לחקלאים מספר בעיות הלכתיות בכל הקשור ליצור השמן במקום.

הפרשה המשיכה להסעיר את הציבור בזכרון-יעקב עוד זמן רב, אולם הגבאים עמדו בהבטחתם והזיזו את הבמה למרכזו של בית-הכנסת, שם היא ניצבת עד היום הזה.

מה בדיוק אירע במהלך מסע-הרבנים ומה היה הרקע לפרשה הזאת?

כל אלה ועוד, נחשפים במהלך סיור-מודרך של "כרמים" בעקבות "מסע-הרבנים".