מיכאל וניטה לנגה: הסיפור שמאחורי הטירה

Posted by: | Posted on: פברואר 27, 2014
טירת לנגה

טירת לנגה

מיכאל וניטה לנגה הגיעו לזכרון-יעקב מלונדון, במטרה מוצהרת לאתר נחלה ולהקים עליה את ביתם. הם הופנו עד מהרה למשפחת תמשס המקומית ולאחר משא ומתן קצר, רכשו מידי החקלאים הללו כ-140 דומים בחלק המערבי של המושבה והחלו בשנת 1910 להקים שם את בית חלומותיהם.

הבנייה התקדמה יפה ומקץ כשלוש-ארבע שנים עמד הבית על תילו: טירה מוקפת חומה ובמרכזה חצר גדולה, אורוות סוסים, חדרי משרתים ולמעלה, חדרי מגורים שהשקיפו על החורש הגדול והסבוך שהקיף את הטירה.

אלא שאז פרצה מלחמת-העולם הראשונה ובהיותם נתינים אנגליים, נאלצו מיכאל וניטה לנגה לעזוב את הארץ שהיתה עדיין תחת השלטון העות'ומני וחזרו ללונדון. מספרים כי הטייס הגרמני הראשון שמטוסו הופל בשמי ארץ-ישראל במהלך המלחמה, הועבר כשהוא פצוע, לטירת משפחת לנגה שהיתה אותה העת תחת השגחתו של הפח'ה התורכי שישב בקיסריה.

משהסתיימה המלחמה חזר הזוג לנגה לארץ ולטירה שלו, שהפכה עד מהרה מקום עלייה לרגל לכל הסופרים והאומנים של ארץ-ישראל. הטירה היתה למרכז תרבות מרכזי של חיי הישוב הארץ-ישראלי והזוג אירח בטירתו עשרות רבות של אנשי שם ומפורסמים שהגיעו עד זכרון-יעקב לפוש בה ולהנות מן האוויר הצח והנוף לים.

מיכאל לנגה התחבר גם לאנשי העליה התימנית שהגיעו בשנת תרע"ב לזכרון-יעקב ואילו ניטה רעייתו, מצאה ניחומים רבים בקרב ילדי המושבה וזאת מאחר שהיו השניים חשוכי ילדים.

בערב ט"ו בשבט, עשתה ניטה את דרכה, עם קבוצה של ילדים, כל הדרך לכיוון בנימינה ושם נטעה עמהם עצים, סביב ל"מבצר שוני" (כיום פארק ז'בוטינסקי) ולעת ערב חזרה עם הילדים הביתה. למחרת בבוקר מצא אותה גנן-הטירה בחצר כשהיא ללא רוח-חיים. מאז נפוצו שתי גירסאות: האחת לפיה התאבדה ניטה נוכח דכאון בו היתה שרויה והשניה, על-פי משפחתה, כי נפטרה מחמת מחלה.

מיכאל נותר לבדו בטירה והלך לבית-עולמו כ-7 שנים לאחר פטירתה של רעייתו האהובה. בכניסה לטירה מצוי ספסל אבן ובו חקוקים שמותיהם של מיכאל וניטה לנגה ש"בחייהם ובמותם לא נפרדו".

המשך סיפורה המרתק של הטירה, מאז ועד היום הזה, ניתן לקבל במהלך סיור מודרך של "כרמים" בזכרון-יעקב.





כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים