קניה אהובתי- הפרק השביעי

Posted by: | Posted on: דצמבר 27, 2015

s0VPP7aP89Q6OeBes5vfY7jS7VZ7ImkiOiAiKjU3MzQ0NkYxNDIyRCIsICJjIjogImltYWdlL2pwZWciLCAidiI6IDEsICJ0IjogMSwgIm4iOiAiZGF2aWRfa3JhbWltIn0=[2]
הפרק השביעי- זהות כפולה

מיד כאשר שב לחדרו, בבית-המלון שבטבורה של נאקורו, הניח את המזוודה המרופטת שקיבל מידי ג'רוגה אם-בויה, ובעודו אפוף התרגשות מעצם הפגישה, עם מי ששימש לו אומנת לפני יותר מ-60 שנה, ועדיין מנסה היה לעכל ולהכיל את הדברים ששמע, הביט ארוכות במזוודה ששכבה על מיטתו. היסס תחילה, אם לפתוח אותה כבר עכשיו, כמי שירא היה לגלות את תוכנה, שהרי טמונים היו בתוכה טלאים ופיסות מחיי ילדותו, אותם הציל ג'רוגה אם-בויה, מתוך הבית הבוער, ואותה העת כלל לא היה בטוח כי נכונה נפשו להתמודד עם עוד ועוד גילויים חדשים, מעבר למה שכבר שמע מפי ג'רוגה באותו היום.
אלא שהסקרנות גברה לבסוף על רתיעתו, ובידיים רועדות טיפל באבזמים החלודים של חגורת-העור הכרוכה סביב למזוודה, ולאחר שהצליח לשחררה, ניסה לפתוח את שני המנעולים החלודים של המזוודה, אלא שסרבו הללו להענות למאמציו. שלף מתרמילו אולר, בעל להבים ארוכים ומשוננים, ובעזרת אחד מהם, ניתק את שני המנעולים ממקומם ומיכסה המזוודה השתחרר ממקומו בקול ענות חלושה. בזהירות רבה, הרים את המיכסה ממקומו ולעיניו נתגלתה שמיכת-בד צבעונית, שהדיפה ריח חריף של נפתלין מהול בעובש, ורק משסילק אותה ממקומה, נחשפה לעיניו תכולתה של המזוודה: בחלקה העליון מונחות היו, זו לצד זו, מעטפות חומות וחתומות, וכאשר הוציא אותן, להניחן על כיסוי מיטתו, גילה להפתעתו הרבה, פמוטות-כסף קטנות, ארוזות בשקיות ניילון שקפות, לצידן חנוכיה קטנה מנחושת וקופסאות קרטון קטנות, סגורות היטב ברצועות גומי, שאיימו להקרע. לצד כל אלה, הבחין בערימה קטנה של ספרים, וכאשר הוציא אותם בזהירות, ראה כי מדובר בשני סדורי-תפילה, בספר-תהלים ובהגדה-לפסח, בעלת כריכה אדומה. קודם שהניח גם את הספרים מחוץ למזוודה, דפדף קלות בהגדה-לפסח, והבחין שהיא כתובה, מחציתה עברית ומחציתה גרמנית, ואילו סדורי-התפילה ומזמורי-התהלים, הודפסו בעברית בלבד, אף שבתוך כל אחת מן הכריכות שלהם, נכתב דבר מה בשפה הגרמנית, ולציד כל אחד מן הכתובים, הוטבעו תאריכים שונים וכולם משנת 1908.
מתחתית המזוודה, שלף מעטפה חומה נוספת, כבדה למדי, ומודבקת לרוחבה נייר-דבק שהצהיב והניח גם אותה על מיטתו, כשעיניו בוחנות את המזוודה שנתרוקנה משאריות חייו, והוריד אותה לריצפת החדר, לפנות לעצמו מקום בקצה המיטה. מבטו עבר על פני המעטפות, הספרים, הקופסאות הקטנות ושאר הדברים, ששכנו יותר מיובל שנים ונשתמרו בתוך המזוודה, ולאחר רגעים ארוכים של התלבטות, החל לפתוח את המעטפות החתומות ולפשפש בהן.
מתוך המעטפה הראשונה, שלף ערימה של תצלומים בשחור-לבן, מהודקים היטב ברצועת-גומי, שעדיין החזיקה מעמד ושמרה על התמונות. כאשר שחרר אותן מלפיתת הגומיה, העביר את התצלומים לנד עיניו, ועד מהרה השכיל אל ליבו, כי מדובר בסדרה של תצלומים משפחתיים, בהם הונצחו הוריו, אחיו והוא עצמו, לצד דמותו של ג'רוגה אם-בויה, ועוד נמצאו שם תצלומים של אביו, רוכב על סוס ומשום מה, לבוש מדים צבאיים שלא זיהה, ועוד תמונות שהונצחו, ככל הנראה בבית-החווה של המשפחה בנאקורו ובמקומות אחרים.
מעטפה אחרת, הכילה ערימה של ניירות מצהיבים, ובמבט ראשון הבחין כי מדובר במכתבים שהגיעו להוריו ממקומות שונים בעולם, ובהם גם מארה"ב, צ'ילה, אורוגוואי ומפלשתינה, וכולם כתובים בגרמנית. אחר-כך פתח את אחת משתי קופסאות-הקרטון הקטנות, והותפע לגלות בתוכה שני צלבי-ברזל מנחושת כבדה, שפניה כבר דהו, אולם על שניהם, התנוססו עדיין בגאווה, דגלי-גרמניה וסמל-הנשר הגרמני, ולצידם מצא עוד מספר כפתורים, אף הם מנחושת, אשר שימשו אולי אותות, שנישאו פעם על מדי-צבא ושכנו לצד צלבי-הברזל, עדות אילמת למי שזכה בהם.
מעטפה אחרת, הכילה בתוכה ערימה גדושה של ניירות בגוון אפור, על כולם התנוססה עדיין חותמת-דואר בעלת גוון אדמדם. כשהחל מעיין בהם, לא יכול היה להתאפק וחיוך גדול ורחב השתלט על פניו, שהרי נעץ עתה מבטו, בערימה של מברקי-ברכה, אשר שוגרו להוריו, לרגל הולדתו! מרבית המברקים נשלחו לבית-החולים בניירובי, שם הצליחו הרופאים להשיב לו את חייו, והאחרים מוענו לבית-החווה של משפחתו בנאקורו. מישהו טרח לאסוף את כל המברקים הללו, ולאגד אותם לחבילה נאה וסגורה, ודומה היה, כי מאז נפתחו לראשונה, עם הולדתו, לא ראו עד הרגע הזה את אור השמש.
לאחר שפשפש בין כל החפצים, המעטפות והקרטונים, שהיו עד לפני שעה קלה בתוך המזוודה, שכמו המתינה לבואו, נותרו על מיטתו, שתי מעטפות שטרם פתח. הסיר, באמצעות להב-האולר, את פס-המדבקה שאחזה בנוקשות בשולי המעטפה הראשונה, ושלף מתוכה מחברת עבת-כרס, שכריכתה צבועה הייתה פעם גוון אדום, שכבר דהה, והחל לדפדף בה בעדינות, מנסה לעשות דרכו בין הדפים הדקים, שלמרבה פליאתו, נותרו שלמים ונקיים. עיניו בחנו בסקרנות את כתב-היד הקטן, המעוגל והמסודר שהתרוצץ בסדר מופתי על גבי שורות מתוחות כסרגל, ומיד זיהה את כתב-ידה של אימו. נכתבו הדברים, חלקם באנגלית ורובם בגרמנית, ונוכח רצף התאריכים שהופיעו בין עמודי המחברת, הבין מיד שמדובר, כפי הנראה, בסוג של יומן, בו ניסתה אימו לתעד פרקים מקורות המשפחה, וכאשר מצא עצמו חסר סבלנות לקרוא את הכתוב בכרסו הגדולה של היומן, הציץ בתחילתו, שם ראה כי העמוד הראשון נושא את שנת 1938, ואילו התאריך שהופיע בעמודו האחרון, בישר כי נכתב בשנת 1958. עשרים שנות-תיעוד, מופיעות בין שתי כריכותיו של היומן ,והוא החליט לנסות להתעמק בהן ביסודיות, בשלב מאוחר יותר, והחזיר את היומן לתוך המעטפה, שהגיבה בשמחה כאשר קלטה אותו שוב לחיקה המאובק.
כעת נותרה לו עוד מעטפה אחת, והוא פתח גם אותה בזהירות רבה, באמצעות אולרו, ושלף מתוכה גיליון נייר בגוון אפור, שסירב כפי הנראה להצהיב עם הזמן. פרס את הגיליון על המיטה, ועיניו סרקו את פניו המודפסות בצבעים של אדום ושחור, ועד מהרה חש כיצד פועם ליבו בחוזקה וההתרגשות אוחזת בכל גופו. בחלקו העליון של הגיליון האפור, הופיעה כותרת אדומה ובה נכתב:
CERTIFICATE OF REGISTER OF BIRTH No. A68283
מתחת לכותרת הזאת נכתב:colony and protectorate of kenya ובהמשך: Birth in the District of Nairobi in the Province of central
אחר-כך הבחין לתדהמתו הגדולה, בשמו, המתנוסס לתפארה על המסמך הרשמי הזה: Morris Peter Joseph ורק אז החל לעכל את העובדה, כי הוא מחזיק בידיו, לראשונה בחייו, את תעודת-הלידה שלו עצמו!
המילים המודפסות במכונת-כתיבה, נותרו עדיין בדיוק במקומות בהם הודפסו ב-27 באוגוסט 1952, תשעה ימים לאחר הולדתו, על-ידי פקיד-הרישום של "לידות ומקרי מוות" בקניה Richard Morgan Davies שהעיד בחתימת-ידו, כי הינו מאשר את דבר הולדתו של Morris Peter Joseph , שזה הוא עצמו!.
כל שאר הפרטים המודפסים בתעודת-הלידה המקורית, העניקו גושפנקא לעובדה, כי מדובר במסמך רשמי, המעיד על הולדתו, ועיניו סקרו בחטף את שמות הוריו, כפי אשר הופיעו בתעודה: Max Joseph אביו, שמקצועו הוגדר כבעל-חווה, ושם אימו, לצד שם משפחתה טרם נישואיה לאביו Paula Joseph nee Pantiel הלאום של הוריו הופיע כ-British ואילו הכתובת הרשומה בתעודת-הלידה, נראתה לו בשלב זה מוזרה במקצת: Elburgon Box 22 ולבסוף, הופיע גם שמו של הפקיד-הממונה על רישום והנפקת המסמך C.F. Atkins .
שעה ארוכה עוד הסתכל בגיליון האפור, ובו ההוכחה הרשמית בדבר הולדתו וזהותו הראשונה, ושטף של רגשות הציפו. מזה שנים ארוכות כבר ידע, כי אין שום דבר מקרי בהתרחשויות ובאירועים, וכי ממילא, נקבע הכל בידי-שמים, אלא שדווקא בשל כך, מצא עצמו חוכך בדעתו, כיצד לנסות ולהבין את אשר התרחש, במהלך היממה האחרונה: פגש במי שהיה לו מטפל ואומנת ותחליף להוריו, מקץ 64 שנים מאז נולד, ואחר-כך נחשף לתכולתה המפתיעה של מזוודה, שהצליח אותו ג'רוגה אם-בויה, להציל ולשמור עבורו, והנה נוכח במו עיניו, לראשונה בחייו, בעדות רשומה, חתומה ומודפסת, באשר לזהותו הראשונה, כמעט עשור, בטרם מצא עצמו בישראל, ותחת זהות חדשה.
ניסה לתהות, בינו לבין עצמו, מה משמעות הדברים, ויותר מכל: האם מעידה תעודת-הלידה הזאת, על מי שהוא באמת, או שמא מדובר בפיסת-נייר, הרחוקה מלשקף את דמותו האמיתית? האם נותר בקרבו פנימה Morris ,או שמא כבר הפך לפני יותר מיובל שנים באמת, ל- David, כפי אשר ידעוהו גם ילדיו ונכדיו? מה וכיצד יעשה כעת, נוכח הגילוי המחודש, בדבר זהותו המקורית, שהרי ידע תמיד על קיומה, אבל העדיף למחוק אותה ולהסתירה, ומעולם לא התייחס אליה, עד פגישתו הבלתי צפויה עם ג'רוגה אם-בויה.
השאלות הללו רדפו האחת את רעותה, וייצרו בקרבו קושיות חדשות, אלא שחש לפתע עייפות גדולה וצורך להשתרע על המיטה, לצד פיסות-חייו הנסתרות, ורגע לפני שעצם עיניו ונרדם, זכר כי קבע להיפגש שוב, למחרת-היום, עם ג'רוגה אם-בויה, לארוחת-צהרים בבית-המלון, ומצא בכך מידה רבה של נחמה ורגיעה, שהרי יוכל ג'רוגה לפענח עבורו, לפחות חלק מסימני-השאלה שכבר הציב מולו.
הוא נרדם כשחיוך על פניו.

לכל הפרקים הקודמים, ניתן להיכנס מכאן.





כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים