קניה אהובתי- פרק 11

Posted by: | Posted on: ינואר 21, 2016

Pic_14Pic_12

בית-הכנסת בנאקורו

 

נסענו כברת-דרך לעברה המזרחי של העיר נאקורו ומקץ נסיעה קצרה למדי, היפנה אותי ג'רוגה אם-בויה לשביל עפר, שבקצהו ניצב בניין-אבן מבודד ומוקף גדר סגורה. יצאנו מהמכונית וג'רוגה הוליך אותי פנימה ,לחצר הגדולה, לעבר פתח המבנה שדלתו נעולה הייתה במנעול כבד ונראה היה כי המבנה ריק ושומם, אף שהחצר סביבו נותרה נקיה מכל עשב, כאילו טרח מישהו לגרף אותה מעת לעת ואולי אף לנקש מתוכה עשבים שוטים.

" עיריית נאקירו ממשיכה לתחזק את הבניין הזה ולשמור עליו " הטעים ג'רוגה " למרות שהוא עומד ריק על תילו כבר שנים רבות והיו ניסיונות שונים ולא מעטים להשתלט עליו".

"מה זה המבנה הזה?" שאלתי.

ג'רוגה הביט בי בחיוך גדול ולאחר רגע הפטיר:" כאן שכן בית-הכנסת של היהודים בנאקורו!".

בשנת 1933 החלו יהודי נאקורו להשתמש במבנה שהוקם על-ידי ארגון "הבונים החופשיים" והסבו אותו לבית-כנסת, אשר שימש את 45 המשפחות היהודיות שהתגוררו בסביבה. אחר-כך, בשנת 1938, זכו לקבל מחסן-עץ ענק, תרומתה של בת משפחת רוטשילד, מי שהייתה בעלת חווה-חקלאית סמוכה לנאקורו והצריף הזה היה לבית-הכנסת המקומי, בו כבר זכו הורי להתפלל מיד עם הגיעם לקניה.

הקהילה היהודית של נאקורו זכתה בשנת 1941 לחיזוק משמעותי, כאשר הוצב בנאקורו חיל-משלוח של חיילים יהודיים מדרום-אפריקה ובהם הרב נ. מנחמסון, שהיה עד מהרה לשליח-ציבור של הקהילה. בבית-הכנסת הזה התכנסו יהודי נאקורו והסביבה לתפילות שבתות, חגים ומועדים ושם קיימו גם חופות, בריתות ולימים גם הספדים. חגי-תשרי היו כמובן בבחינת שיא לתפילות שהתקיימו בבית-הכנסת ולקראת חג-הפסח נשלחו למקום כ-145 ק"ג מצות מניירובי ואלה חולקו בין המשפחות בערבי-החג.

על רקע החרדה הגדולה לגורל המשפחות שנותרו בגרמניה במהלך השואה, התכנסו יהודי נאקורו לשאת תפילות מיוחדות בתחינה להצלת אחיהם ואחיותיהם. בשנת 1940 זכו יהודי נאקורו ברב ראשי משלהם, עם הגעתו של הרב פרידריך ליכטנשטיין מגרמניה לקניה וחל שינוי משמעותי בכל אורח-החיים של הקהילה.

הרב פרידריך ליכטנשטיין, יליד 1888, בנם של סמואל ומרתה, אח ליעקב, שהיה טייס במלחמת העולם-הראשונה בחיל-האוויר הגרמני.  בשנת  נישא הרב 1917 לסוזנה ראושך. בנם היינץ, הצליח בדרך לא-דרך,בשנת 1938, להשיג להוריו אישורי-יציאה מגרמניה לקניה, במסגרת "תכנית ההכשרה החקלאית", בזכותה ניצלו משפחות יהודיות ספורות ובהם גם משפחתי. הוא עצמו הגיע לקניה והתקבל לעבוד כמנהל-חווה, אצל משפחת אהרונס ולימים נשא לאשה את פליציה הרינגמן, פליטה שהגיעה לקניה מפולין. כך הגיעו לקניה הרב ליכטנשטיין ורעייתו סוזנה לניירובי ומשם עברו לנאקורו.

עד מהרה התברר כי הרב ליכטנשטיין, החזיק בדרכי ההלכה של רבו ומורו הרש"ר הירש, הרב שמשון בן-רפאל הירש, מי שהקים בגרמניה את ארגון ה"ניאו-אורתודוכסיה" , שנועד לשמש מענה הולם לתנועה הרפורמית. הרב ליכשטנשטיין היה אמנם אורתודוכסי בכל הנהגותיו בנאקורו, אולם בזכות אישיותו המלבבת והמיוחדת, הצליח לקרב אליו את כל המשפחות היהודיות. הוא התאים את דרישותיו ההלכתיות לתנאים הקשים והמיוחדים ששררו בנאקורו והכיר בכך שתנאים אלה מגבילים הקפדה יתירה על דרישות ההלכה, אף שלא וויתר במאומה על עקרונות היסוד שלה. מעבר להנהגת התפילות והאירועים בבית-הכנסת, הנהיג הרב בביתו, שעורים קבועים בעברית ובתורה, בהם לא הצלחתי ליטול חלק בגלל גילי הצעיר ובמקביל לימד את "השולחן ערוך" והכין את הנערים, ובהם את חי הגדול טומי, לעלייה-לתורה, לקראת טכסי בר-המצווה שלהם.

ספר-התורה הראשון הגיע לבית-הכנסת של נאקורו מהעיר גומינש הסמוכה לקלן. הוא נתרם על-ידי האחים ולטר, אריך ואלברט שוורץ, שעם הגיעם לקניה, הביאו עמם את ספר-התורה והתגוררו תחילה בישוב 'סולאי', עד שמאוחר יותר עברו להתגורר ב'אלדורט', שם ניהלו אטליז כשר.

ספר-התורה השני, הגיע לבית-הכנסת של נאקורו, באמצעות הרב הראשי של בריטניה, אשר עלה בידו להשיג את הספר מאחת הקהילות היהודיות בצפון-אפריקה, וכך זכו יהודי נאקורו בשני ספרי-תורה, האחד אשכנזי והאחר ספרדי.

עם תחילת שנות ה-,50 החלה התרמה גדולה בקרב יהודי קניה והיא נועדה לממן הקמתו של מבנה-אבן חדש לבית-הכנסת בנאקורו. בשנת 1955 ירו את אבן-הפינה של המבנה והונחו יסודותיו, בנוכחות גוסטב קרמר, ראש-העיר היהודי של נאקורו, מי שהגיע אף הוא כפליט מגרמניה לקניה בשנת 1938.

כשנה מאוחר יותר, נחנך בית-הכנסת החדש של נאקורו במבנה-האבן שהוקם, הפעם במעמד ראש-העיר ניירובי, איזי (ישראל) סומן ונכבדיו ובמקום נערכה תפילת הודייה מיוחדת. מי שהתפלל ראשון לפני העמוד בבית-הכנסת החדש, היה הרב לואיס רבינוביץ, רבה של דרום-אפריקה, שמאז שנות ה-40 עשה לעצמו מנהג קבוע, להתארח מעת לעת אצל הקהילה היהודית בנאקורו וההתרגשות באותו יום, לא ידעה גבולות.

זמן מה לאחר מכן הוקמה בנאקורו "החברה קדישא" ונפתח בית-העלמין המקומי, שם פגש בי לראשונה ג'רוגה אם-בויה ואף הוקמה בטבורו אנדרטה מיוחדת לזכר קורבנות-השואה, דומה מאוד לזאת שהוקמה בבית-העלמין היהודי בניירובי הבירה.לא הרחק ממנה הוצב צמח הקקטוס הענק, שהועבר מ"מחנה גיל-גיל" וכבר הספיק להצמיח ענפים רבים נוספים, על שבעת הענפים שעיטרו אותו במחנה-המעצר.

בפרוץ מרד ה"מאו-מאו" ועזיבת היהודים את קניה, נסגר כמובן בית-הכנסת והמבנה נמכר לעיריית נאקורו. הכספים שהתקבלו תמורתו, הועברו לידי " וועד יהודי ניירובי" ולמשך תקופה מסויימת שימשו למימון הטיפול והתחזוקה של בית-העלמין בנאקורו. ספרי-התורה הועברו לבית-הכנסת שבמרכז 'לאו-בק' בעיר מלבורן שבאוסטרליה והרב ליכטנשטיין ז"ל, שהלך לבית-עולמו, נטמן בבית-העלמין בנאקורו. בנו היינץ עזב את קניה עם משפחתו לאוסטרליה, התיישב בעיר פרת' ושם הלכה אמו לבית-עולמה בשנת 1976.

" נראה לי שמאז הגעתך לכאן, היו לך לא מעט הפתעות" שמעתי לפתע את קולו של ג'רוגה אם-בויה, שניצב לצידי, בעודי מביט במבנה הנטוש ושקוע בהרהורי.

"אפשר להגדיר זאת כך, בלשון המעטה" חייכתי לעברו.

הוא הביט בי ארוכות ובעודו שעון על מקל ההליכה המגולף שלו שאל:" מוכן לעוד הפתעה?".

"מה עכשיו?" השבתי בחיפזון.

"בוא וניסע לראות מקרוב את המקום בו גדלת, את מה שפעם היה הבית שלך והחווה של הוריך" השיב וכבר הסתובב בדרכו לעבר המכונית.





כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים