קניה אהובתי- הפרק ה-12

Posted by: | Posted on: ינואר 24, 2016

מימין:פועלים קוטפים את פרח ה-Perethrum באמצע: מקס יוזף על-יד באר-המים של החווה. מימין: פרח ה_Perethrum  בהדרו.

PyrithumPic_7Pic_6

 

יצאנו מתוך העיר נאקורו וכחלוף נסיעה של כמחצית השעה, נכנסנו לתוך מה שנראה היה כפרבר גדול של העיר. עד מהרה התברר כי אכן נכנסנו לשכונה גדולה ובה מאות בתי-מגורים קטנים ולהם המראה המוכר והמוזר כל-כך לעיניים זרות: מרבית הבתים לא היו אלא בקתות חד-קומתיות, בנויות מעץ וחימר כנהוג ברחבי קניה, ולחלק מהם היו גגות שטוחים ואפילו גגות-קש, אלא שכמעט על כל מבנה-מגורים, התנוססה אנטנה לקליטת שדורי-טלוויזיה ומול רבים מן הבקתות הללו, חנו מכוניות פרטיות. השילוב בין הטכנולוגיה המערבית, לבין הצביון האפריקני-מקומי, דרש הסתגלות מהירה, נוכח הפער הניכר בין שני העולמות, אלא שג'רוגה אם-בויה, לא הותיר לי מרחב תמרון להרהר במשמעות המראה המוזר וכעבור מספר רגעים, הורה לי לעצור ובלי אומר ודברים, ירד מהמכונית והחל צועד אל מאחורי שורת הבקתות הקיצונית, כשהוא נסמך על מקל-ההליכה שלו ואני ממהר בעקבותיו.

רק עכשיו הבחנתי בקווי-המתאר הנשקפים למרחוק, של 'הר מאנג'יני' שגובהו יותר מ-2242 מטרים ובלהקות עצומות של ציפורי 'פלמינגו' וורודות, העושות דרכן לעבר אגם-ויקטוריה, אבל ג'רוגה המשיך להוביל אותי אל מאחורי הבתים, ועד מהרה מצאתי את עצמי משקיף על מרבד ענק ועוצר נשימה ביופיו ובגודלו: אלפי פרחים בעלי עלי-כותרת לבנים ובטבורם גוון צהוב, מילאו את האופק!. ככל אשר ניסיתי להקיף במבטי את מימדיו של השדה הפרחוני, לא הצלחתי לאמוד את גבולותיו, ולרגע ממושך נראה היה כאילו הגיעו אלפי הפרחים האלה עד אין סוף.

ג'רוגה עמד מלכת, נשען על מקלו ואיפשר לי להתרשם עוד רגעים ארוכים מן המראה המהמם ואז הטעים בחיוכו:" מרשים מאוד, לא?".

הנדתי ראשי בחיוב והוא המשיך:" כל מה שאתה רואה, מכאן ועד קצה המבט שלך, שייך היה פעם להוריך, בואנה מקס וממזה פאולה!".

הסתכלתי אליו בתדהמה ובחוסר הבנה והוא החל להרחיב את היריעה ולחשוף בה רבדים-רבדים:" אנחנו עומדים עכשיו מאחורי שכונה, שחלק ממנה ניבנה על האדמות, שהיו שייכות בזמנו להורים שלך. אחרי ה"מאו-מאו" וקבלת העצמאות, הלאימה ממשלת קניה את כל האדמות עליהם הקימו האנגלים את החוות שלהם וכך גם קרה לחווה שלכם" הפסיק לרגע כמו ביקש לאפשר לי לעכל את המידע והמשיך:   " כפי שכבר ידוע לך, הבית שלכם נשרף, אחרי שבואנה מקס דאג לפוצץ אותו, כדי שלא יפול בידי לוחמי ה"מאו-מאו" ולכן לא נותר ממנו שריד, למרות שהוא היה בית גדול ויפה".

"יפה?" שאלתי בשקט.

ג'רוגה הניד ראשו ואמר:" הבית שלכם היה מהגדולים שבין בתי-החווה באזור כולו, והודות לסגנון המיוחד ולקפדנות של אימא שלך, ממזה פאולה, הוא תמיד היה מתוחזק היטב ונקי כמו ראי. לבית הזה היו ארבעה חדרי-שינה גדולים, אחד להוריך, אחד לאחיך טומי, למרות שבקושי רב השתמש בו, כי רוב הזמן היה בפנימיה בניירובי ואחר-כך בצבא, חדר אחד היה שלך והחדר האחרון נועד לאורחים. חוץ מזה היה חדר-מגורים גדול ומרווח, פינת-אוכל ו'הול' שהוביל ל'וורנדה' , מרפסת גדולה ומקורה. אתה צריך להבין שלכל הבית הענק הזה הייתה ריצפת-עץ, אותה היינו צריכים, אני והממזה שלי, לא רק לטאטא ולנקות בסחבה לחה, אלא פעם בשבוע למרק אותה, במשחה מיוחדת כדי שתהא חלקה ומבריקה ואימא שלך, ממזה פאולה, הייתה מאוד קפדנית בעניין זה." ג'רוגה הביט בי ארוכות והמשיך:" כמובן שהיה גם מטבח גדול ולשם מותר היה רק לי ולממזה שלי להיכנס ולא למישהו אחר מהעובדים בחווה. אימא שלך שמרה על הניקיון של הסירים, המחבתות, כלי-המטבח וכל שנמצא בו, כאילו היה המטמון של בית-המלוכה האנגלי ואני כבר לא מדבר על צלחות, כוסות, קערות, כולם מפורצלן תוצרת-גרמניה! את הכביסה עשינו מאחורי הבית, ולמרות שבדרך-כלל הייתם שלוש נפשות בלבד בבית, כל יום עמדה ממזה פאולה על כך שנכבס וכל הבגדים, הלבנים, הסדינים ומפות-השולחן שלכם, נראו תמיד חדשים והיא גם הקפידה שנגהץ הכל, לפי שיטה מיוחדת שלימדה אותנו. בחדר שלך הייתה המיטה ומן התיקרה ירדה אליה כילה-לבנה, שהגנה עליך מפני יתושי ה'מלריה' והיינו צריכים להחליף אותה לפחות פעמיים בשבוע, כי ממזה פאולה אמרה שגם אם היתושים לא מגיעים אליך, הם בוודאי נוחתים על הכילה ומשאירים סימנים, משהו שכמובן לא היה ולא נברא. היה לכם גם מכשיר-רדיו ענק שפעל על סוללה, אותה שלחו לכם כל חודש-חודשיים מלונדון ואבא שלך, בואנה מקס, הקפיד להשתמש ברדיו הזה רק כדי להאזין פעמיים ביום לחדשות של הבי.בי.סי. כי ממילא, נהגתם להאזין למוסיקה ממכשיר פטיפון, עליו הונחו תקליטים, שהייתי מנקה בזהירות ובעדינות, כל יום שישי".

ג'רוגה נשם עמוקות והמשיך:"מאחורי הבית שלכם היו לולים ענקיים ובהם מאות רבות של תרנגולות-מטילות ולצד הלולים, נמצא מחסן ענק, אליו הכניסו את כל הביצים, שקלו וסימנו אותם ואז היה בואנה מקס מוביל אותם לשוק בעיר. לא הרחק משם נמצאו כעשרים רפתות ובהן מאות פרות וראשי-בקר. משעות הבוקר המוקדמות עסקו הפועלים במלאכת החליבה ואת החלב היו מכניסים לחביות מיוחדות מנירוסטה וגם אותם היה בואנה מקס מסיע כל יום לעיר, אבל כל העבודה הזאת לא הייתה ולא כלום, לעומת קטיף הפרחים".

נעצתי שוב את מבטי באופק הגדוש ומלא פרחים, כשג'רוגה ממשיך בדבריו:" אני יודע שבשנת 1928 מישהו הביא לקניה את פרח ה- Perethrum ועד מהרה הוא נקלט כאן בצורה מוצלחת ביותר. כשאבא שלך, בואנה מקס, קיבל לידיו את החווה שלכם, הוא החליט להתמסר יותר ויותר לגידול הפרח הזה, וכאשר עזבתם את קניה, הוא היה בעל שטחי הגידול הגדולים והרחבים ביותר של הפרח הזה בכל קניה כולה!".

"מה כל-כך מיוחד בפרח הזה?" שאלתי.

" הפרח הזה, ממשפחת החרציות, התגלה כקוטל-חרקים בוטאנים, בלי להזדקק לתשומות כימיות או לדשנים וכך היה לחומר-הדברה מעולה" הטעים ג'רוגה " הוא היה בסיס לתעשייה החשובה של חומרי-הדברה וקוטלי-חרקים והגידול שלו היה קל ופשוט. הפרח הגיע לגובה של כ-15 ס"מ ואז נקטף. נהגו לבצע את הקטיף כל שבועיים בחלקה אחרת ולהעביר את ראשי-הפרחים בשקים למפעל המרכזי שהיה בעיר ונקרא אז   Board of Kenya והחוואים זכו לתשלום מיידי וגם לבונוס בהתאם לכמות המכירות. את הפרחים היו מעבדים לתמציות מזוקקות, לנוזל גולמי או לאבקה וכך מיצאים אותו. בשיא הגידולים, הצליחה קניה להגיע לששת-אלפים טונות של אבקת-הפרחים הזאת ומדובר בפרנסה למאתיים-אלף משפחות! אתה צריך להבין שמדובר ב-52 אלף צמחים לכל דונם, כמות גדולה מאוד שדרשה הרבה ידיים עובדות והכניסה למגדלים הרבה כסף ובגלל האזור הקרוב לאגם-ויקטוריה, הצליחו לגדל כאן את הפרחים באיכות הגבוהה ביותר ובעצם, אחוז גבוה מאוד של היצוא של ממשלת קניה, התבסס שנים על הפרחים האלה".

"כמה פועלים עבדו אצל הורי?" שאלתי.

"בדרך-כלל העסיק בואנה מקס כ-250 עובדים קבועים, רובם בענף הפרחים, אבל היו גם תקופות בהן הגיע מספרם ל-400 עובדים" השיב ג'רוגה אם-בויה והוסיף בבת-צחוק:" זה כלל כמובן אותי ואת הממזה שלי".

"ואיפה התגוררו כל הפועלים האלה" הקשיתי.

ג'רוגה הניף את מקלו לעבר נקודה סתמית במרחב ואמר:" הייתה לנו שכונה בתוך שטח החווה שלכם, שם התגוררו הפועלים ובני משפחותיהם, אבל רק לאחדים הייתה רשות להגיע לשטח הסמוך לבית שלכם ובראשם, אני והממזה שלי".

ניכר היה, כפי הנראה מהבעת פני, כי הערה זאת גרמה לי סוג של מורת-רוח, אבל ג'רוגה מיהר להעמיד דברים על דיוקם ואמר בהדגשה:     " שלא תבין אותי לא נכון, ההורים שלך נודעו כ'בוסים' המעסיקים הטובים ביותר באזור כולו ואני לא אומר זאת כדי למצוא-חן בעיניך, הרי כבר עברו יותר מ-50 שנה מאז ובכל זאת: בואנה מקס וממזה פאולה, היו מעסיקים הוגנים, נדיבים, אנושיים ורחבי-לב! לא רק ששילמו לנו יותר מכל מנהל חווה אחר, אלא גם דאגו למשפחות שלנו, הקימו בשכונה שלנו מירפאה וגן-ילדים וכמובן עמדו על כך שבימי שבת לא נעבוד, משהו שלא היה מקובל בחוות אחרות של האנגלים וכולם רצו לעבוד אצל משפחת ג'וזף!".

הוא הבחין שרווח לי והמשיך:" היו גם תקופות אחרות, אבל מה שהתרחש בהן, לא היה קשור להורים שלך".

"למה אתה מתכוון?" שאלתי בחשש.

ג'רוגה צחק ואמר:" אל תשכח שבהתחלה נעשתה כל העבודה בחוות-החקלאיות באמצעים מאוד פרימיטיביים ובעבודת-ידיים ואפילו את החריש עשו באמצעות שוורים ואז, אם אני לא טועה, בתחילת שנות ה-50, הגיע לחווה שלכם הטרקטור הראשון. מיד כשהורידה אותו המשאית, שהביאה אותו לכאן מנמל-מומבסה, כל העובדים שראו אותו, פשוט ברחו ליערות והסתתרו שם למשך שלושה ימים! בואנה מקס נאלץ לצאת אחריהם לג'ונגל ולשכנע אותם לחזור לחווה, כי הטרקטור הזה לא היה, כפי שסברו רבים מהעובדים, איזה אליל-ברזל שנחת משמים והם השתכנעו לחזור ונרגעו, רק אחרי שראו במו עיניהם, אחד הפועלים שבואנה מקס לימד אותו, נוהג בטרקטור ולא קרה לו דבר…".

אחר-כך סיפר ג'רוגה כי באחד הימים, יצא אבי לאזור המרוחק ביותר של החווה ומשבושש לחזור הביתה, שלחה אמי שלושה עובדים נאמנים לתור אחריו. " בואנה מקס נהג לטפל בבאר-המים של החווה והיא באמת נמצאה במרחק נסיעה של יותר משעה מבית-החווה" סיפר ג'רוגה  " באותו יום הוא לא חזר הבייתה עד מאוחר והאנשים ששלחה ממזה פאולה לחפש אותו, מצאו אותו כמעט מת, סמוך לבאר-המים. התברר כי כאשר ישב לנוח בצל אחד העצים, זחל אליו נחש והכיש אותו בעורף ורק הודות לעירנות של 'בוי' שהיה לצידו, ניצלו חייו: ה'בוי' השתמש ב'פנגה' הארוכה והחדה שלו, פער חור גדול בעורפו של אביך, הוציא מתוכו את הארס ואחר-כך קשר סביב לפצע הפעור עלים מיוחדים, שקטף מאחד העצים וכאשר הגיעו המחפשים למקום, כבר לא היה בואנה מקס בסכנת-חיים והם לקחו אותו בחזרה לבית-החווה, שם התאושש לאחר מספר ימים וחזר לעבוד".

כמו מתוך סרט מרוחק, הציף אותי מראה צווארו המצולק של אבי: תמיד נראה היה כאילו מישהו נעץ סכין חדה בעומק הצוואר העבה שלו וחרץ בו שני צלבים שנפגשו במרכזם בחור גדול, שאומנם הגליד במהלך השנים, אבל נותר גלוי לעין, ורק עכשיו הבנתי לראשונה בחיי את מקורו.

ג'רוגה הסתובב על מקומו והניף את מקל-ההליכה שלו לכיוון אחר ואמר:" לא נשאר כמובן שום דבר מהחווה שלכם ומכל החוות האחרות שהיו באזור, אבל לא הרחק מכאן, היה מקום בו נפגשו השטחים של ארבע חוות-חקלאיות, ושם הייתה המשחטה האזורית ולשם הובילו כל החוואים את ראשי-הבקר והצאן לשחיטה".

ושוב, כמו מתוך סרט-אימה, ריצדו מול עיני המראות שהצלחתי לדחוק עמוק פנימה לנבכי השיכחה שלי: נסעתי יום אחד עם אבי, מבלי לדעת לאן מועדות פנינו, ורק הבנתי אז, שעליו לעבור במקום כלשהו בדרכו למרכזה של העיר נאקורו. על העגלה הרתומה לג'יפ שלנו, נמצא עגל צעיר ומקץ נסיעה של כמחצית השעה, במשעולים שביתרו את שדות-החווה, הגענו למתחם גדול ומגודר שבטבורו מבנה-אבן ענק. כבר ממרחק הגיעו לאוזני שאגות הכאב של העגלים הנשחטים ולפתע פתאום, ללא שום אזהרה מוקדמת, חזיתי לראשונה בחיי הצעירים במעשה-שחיטה של עגל אומלל! זעקות הכאב שפילחו את האוויר, מראה ראשו הנערף וזרמי-הדם שפרצו מצווארו הנעקד, הפכו לסיוט הנורא ביותר שחוויתי עד אז, אולי בדומה למראה תרנגולת שמישהו קטע את ראשה בניסיון להורגה וגופה המשיך לרוץ ולהשתולל כשמצווארה הערוף, פורץ אל-על שובל של דם, כפי שראיתי זמן קצר קודם לכן, לא הרחק מאחד מהלולים שבחווה.

דבריו של ג'רוגה החשיכו עלי את עולמי, חשתי סחרחורת עזה וכעבור רגע, הקאתי על מרבד-הפרחים שלמרגלותי.

ג'רוגה נבהל וגחן אלי בדאגה, כשהוא מושיט לי בקבוק-מים שהוציא מתרמילו ורק אחרי ששטפתי את פני ואת פי ומבוכתי, התנצלתי על התקרית המבישה, כאילו הייתי עדיין בן שבע שנים, ילד החוזה לראשונה בחייו בשחיטת בהמה. הוא טפח על שכמי וניסה להחזיר לי את עשתונותי והפטיר:" רגיש אתה בואנה מוריס, רגיש מאוד, ממש כמו ממזה פאולה".

"למה אתה מתכוון?" שאלתי, בעודי מוחה את שפתי מטיפות המים שלגמתי.

ג'רוגה נשם עמוקות, בחן את פני החיוורות ואחר-כך אמר:" עזוב, נשאיר את זה לפעם אחרת, אני רואה שהיה לך יותר מידי ליום אחד" ואחרי הפסקה קלה, הוביל אותי בחזרה לכיוון המכונית והפטיר:" מחר נדבר על זה, בדרך שמובילה ל'קיסומו', שם אני רוצה שתפגוש מישהו מעניין".

לא השבתי לו. התנעתי את הרכב ובחשש כבד, יצאתי מהשכונה הגדולה שהייתה פעם ביתי.





כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים