קניה אהובתי – הפרק ה-14

Posted by: | Posted on: פברואר 4, 2016

QiwyqILViO1oHhojtCsjG12R_ut7ImkiOiAiKjU3MzQ0NkY0MzcxQyIsICJjIjogImltYWdlL2pwZWciLCAidiI6IDEsICJ0IjogMSwgIm4iOiAiZGF2aWRfa3JhbWltIn0=[1]20160127_144635

סמלה של קניה                            חובק-מפיות מכסף על-שם מוריס

 

שכב על המיטה בחדר שבבית-המלון, ממתין לבואו של ג'רוגה אם-בויה, שהרי נדברו השניים כי יסעו יחד בבוקרו של היום לניירובי הבירה ושם יפגשו עם ד"ר ג'וזף אראמו, מרצה בכיר ב"אוניברסיטת  ניירובי". ג'רוגה הגדיר את המפגש המתוכנן כ"חשוב מאוד להבנה אמיתית של קניה" ולמרות שלא התלהב מנסיעה כה ארוכה לניירובי וחזרה באותו היום, הסכים להזמנתו של ג'רוגה.

ממקום משכבו הבחין במגן-המלחמה, שהעניק לו אתמול הצ'יף סמואל ואשר ניצב בפינת החדר. כבר למד לדעת כי המגן, עטור צבעיו של דגל-קניה ובמרכזו סמל המדינה ומפי ג'רוגה אם-בויה, השכיל ללמוד כי הדגל הוכר ב-12 בדצמבר 1963 כנס-הלאומי של המדינה וכי הצבע השחור שלו מייצג את צבע עורם של התושבים, הצבע האדום את המאבק לעצמאות ואילו הצבע הירוק מייצג את העושר הטבעי של קניה. נעץ מבטו בסמל הטבוע בטבורו של המגן והבחין בשני אריות המחזיקים חרב-מסאי ומגן-מלחמה, בדיוק כמו זה שקיבל במתנה, ובמרכזו תרנגול, אחד משני העופות הלאומיים של קניה ואשר מסמל חיים חדשים ומשגשגים. האריות והמגן, מצויים על רקע צללית הר-קניה ובבסיסו קפה,תירס, תה ואננס ובתחתית הסמל, מופיעה המלה: HARAMBEE שבתרגום-חופשי פירושה:" למשוך יחד!".

מחשבותיו נדדו, בלי שום פשר ומובן, למחוזות רחוקים ונשכחים אשר צפו ועלו לנגד הכרתו, מימים עברו. כבר הבין כי הגעתו לקניה והגילויים הרבים שנחשפו בפניו ,מאז פגישתו עם ג'רוגה אם-בויה, הציבו את נפשו הסגורה והמסוגרה, במצב שהיה לו חדש ובו התעוררו זכרונות שהיו רדומים בקרבו במשך שנים כה רבות. עד מהרה התחוור לו כי במוחו אצורים קטעים רבים מימי ילדותו בקניה ואף שאינם מתלכדים ל'סרט' שלם, אלא ממלאים אותו טלאים-טלאים, יש בהם פתאום את הכוחות לצוף ממעמקיו באופן חד, בהיר ומפתיע. כך למשל מצא עצמו משוחח עם ג'רוגה אם-בויה וגם עם צ'יף סמואל, כשהוא עושה שימוש גדל והולך בשפה הסוואהילית, אותה לא הגה יותר מיובל שנים וכך מצא עצמו משרטט בעיני רוחו תמונות-ילדות, שסבר כי כבר נמחקו מקרבו.

תחילה הדהדו באוזניו קולות רבים ומשונים: צלילים שבקעו מתוך ה'גרמופון' הגדול, עליו התנגנו תקליטים עבים, שהשמיעו מוסיקה-קלאסית האהובה על הוריו ואשר צליליה מילאו את חדר-המגורים הרחב, מתוך מגבר דמוי חצוצרה ענקית. אחר-כך שמע את קולו של קריין הבי.בי.סי. מתוך מכשיר הרדיו, שניצב סמוך למדף-הספרים, מקריא את מהדורת-החדשות היומית שהייתה כה חשובה לאבא מקס להאזין לה וברקע הדהדו באוזניו הקולות שבקעו מהמטבח, בו עסקו אימא פאולה וג'רוגה אם-בויה ואשתו, בתנופה בלתי פוסקת של בישולים ואפייה והכנות לעוד ארוחה וכאשר הקשיב היטב למתחולל בראשו, שמע מרחוק את שאגת האריות ותרועת הפילים, שהגיעו אליו מעבר למרחבי גבולות החווה.

בחדר-השינה שלו ניצבה מיטה גדולה וגבוהה, עטופה בכילה הצחורה שהגנה עליו מפני יתושי-המלרייה וזכר כיצד נפל דווקא אבא מקס למשכב, לפחות פעמיים בשנות ילדותו, לאחר שנעקץ על-ידי היתושים הללו וסבל מן ה'קדחת הצהובה' ורק לימים גילה כי נמצא בסכנת-חיים. הזכרון הזה נצמד לכל אמצעי הזהירות וההגנה שננקטו בחווה, מפני הסכנה הנוספת שריחפה על ראשם ושמקורה בנחשים הארסיים שאיימו להכיש כל מי שהזדמן בדרכם ונזכר כי נהגו הנשים האפריקניות לענוד טבעות-נחושת רבות, מגובה הקרסוליים ועד מתחת לברכיים, כאמצעי הגנה מפני הנחשים, בעיקר בעת שהלכו בנתיבים שהובילו אותן בעשבי הסוואנה הגבוהים, שם שרצו הנחשים.

לא היו לו חברים ולמעט מפגשים מזדמנים עם ילד בן גילו, ויויאן, בנם של בעלי חווה-חקלאית שכנה, שנמצאה במרחק שעתיים של נסיעה מביתו, לא חווה משחקי-ילדות עם מישהו אחר, מה עוד שרק לעיתים נדירות לקח אותו ג'רוגה אם-בויה, לבקתות-המגורים של העובדים בחווה ושם נפגש לזמן קצר עם הילדים האפריקנים בני גילו. זכה איפוא לקבל, אולי בתמורה וכפיצוי על בדידות ילדותו, ערימות של משחקים וצעצועים, אלא שזכר כי נקשרה נפשו רק ל'דובי' צהוב שלא עזב לרגע ולמשחק-הרכבה מחלקי-עץ , אותם טרח לפזר ולהרכיב מחדש עשרות פעמים עד שהצליח, כמעט בעיניים עצומות, ליצור את התמונה המלאה של בית-חווה וסביבו חיות-בית שונות ואפילו טרקטור בצבע אדום.

לא הרחק מן המרפסת הגדולה והמקורה, עליה נהגו לסעוד את ארוחת-הבוקר בלבד, נמצא ארגז-חול, בו אהב להשתעשע בניסיונות ליצור ארמונות שונים, אלא שלצורך כך נזקק למים, להרטיב בהם את החול, מה שתמיד העלה את חמתה של אימא פאולה, נוכח הלכלוך והבוץ שדבקו בו, למרות סלחנותו של ג'רוגה אם-בויה שטיפל בו.

חייו התנהלו תחת השגחתו וטיפולו של ג'רוגה, בעצם מיום הוולדו ועד שהוברח באותו ליל-מנוסה מהחווה. ג'רוגה, תמיד בסינר-לבן כמצוות אימו, הסיעו לכל מקום בחווה בעגלה, האכיל והישקה אותו, דאג להעסיק אותו במשחקים שונים שהמציא עבורו והשגיח על כל צעד ושעל שעשה. ג'רוגה שימש אומנם כעובד-החווה בתוך הבית, שם היה אחראי עם אשתו על הניקיון ועבודות-המטבח, אבל במקביל ובנוסף, שימש לו סוג של 'אומנת ממין-זכר' ומשעת בוקר מוקדמת ועד שעלה בערב על מיטתו, נמצא בחזקתו ובטיפולו של ג'רוגה. אימא פאולה הייתה עסוקה במהלך מרבית שעות היום, בעבודות שונות בתוך הבית ומחוצה לו ובעיקר נשאה באחריות למתרחש בלולים הגדולים, שם נמצאו מאות מטילות והיא ניהלה בהם את עבודת הפועלים, בעוד אבא מקס, נמצא רוב היום במרחבים הענקיים של החווה, או בנסיעות לנאקורו ולעיתים אף לניירובי ומכאן גדל והתרחב חלקו של ג'רוגה בחייו של הילד.

נזכר בשני כלבי-הזאב, שהיו חלק בלתי נפרד מהמשפחה ובעודו שוכב במיטה שבבית-המלון ונסחף במראות שהציפו אותו, כעס על עצמו ששכח את שמות הכלבים הללו, אבל חייך לעצמו בהנאה, כאשר זכר כיצד נהג להשתובב איתם ואיך היו עוטפים אותו באהבה ובליקוקים, למגינת ליבה של אימא פאולה…

משום מקום, הגיח לעברו זכרון אישפוזו בבית-החולים בניירובי וזאת לאחר שרופא המשפחה קבע, כי עליו לעבור ניתוח להסרת השקדים. בעיני רוחו ראה שוב את המחלקה בה אושפז, את המיטה הענקית בה שכב ואשר הוסעה על-ידי האחיות על גלגליה, מקצה האולם ועד קצהו, לקול מצהלות שאר הילדים במחלקה ובעיקר את השעות בהן הושיבו אותו במרפסת-החיצונית של המחלקה והכריחו אותו ,אחרי הניתוח, לבלוע כמויות אדירות של גלידה-קרה. בכל פעם שחלפה על פניו האחות האחראית, שבאה לוודא כי הכל יאכלו את הגלידה, נהג להשליך מתוך צלחתו את מה שנותר ממנה, לשורת השיחים שנמתחה לאורך המרפסת וכך מנע מעצמו עוד כאב חד של בליעה בגרונו הצורב. שמחתו הרקיעה שחקים, כאשר למחרת הניתוח, הגיעו הוריו ואחיו טומי, לבקר אותו בבית-החולים והביאו איתם ערימה גדולה של מתנות, שהרי לראשונה בחייו, עזב את הבית ונותר לבדו במקום זר.

טומי אחיו, למד בפנימיה אנגלית בניירובי ולמעשה שב הביתה לחופשות, רק אחת לחודש-חודשיים. זכר כיצד נסע עם אבא מקס לתחנת-הרכבת לאסוף את טומי בבואו לחופשות ונצמד אליו בכל הימים הספורים בהם שהה בבית, כשהוא מאזין בשקיקה לסיפורים שסיפר אחיו על החיים בפנימיה ובעיקר התפעל ממה שתאר טומי בייחס למשחקי-הכדורגל של התלמידים, שעורי-הספורט והנוהג המוזר שחייב את כל התלמידים לשבת בחדר-האוכל המשותף, כאשר ספרים תחובים בבית-השחי של כל אחד מהם! שיטה זאת מנעה מהם להרחיב מרפקים בשעת הארוחה, שמא יפלו הספרים וכך ביקשו המחנכים להרגילם לנימוסי-שולחן ראויים ומי שהספר נפל מבית-השחי שלו, ספג בו במקום מכות על גב-ידו, באמצעות סרגלים שהחזיקו לשם כך המורים.

אהב את השעות בהן בילה עם אחיו הגדול וחש סוג של גאווה, נוכח העובדה שלימים, התגייס טומי לצבא-הבריטי ונהג לחזור הביתה לחופשותיו, כשהוא לבוש מדים ולראשו כומתא מרשימה, אבל יותר מכל, אהב להיות כמובן בחברת אבא מקס.

בכל הזדמנות נהג לשבת על ברכיו ולהתענג מחיבוקיו ומחום גופו הגדול, כשהוא שואף לקרבו את ריח הסגריות הנצחיות שעישן אבא מקס ואת ניחוח משחת-הגילוח בה השתמש ומצא עצמו מגחך נוכח זכרון חד שלפתע הציף אותו, כאשר עמד יום אחד לצד אבא מקס והביט בתמהון כיצד שורף אביו את שער חזהו באמצעות נר-דולק…אבא מקס לקח אותו עמו לנסיעות קצרות, בעיקר לעיר נאקורו, בה עשה לפחות ארבע פעמים בשבוע, בחנויות, בתי-מסחר ובדואר ובכל אשר הלך, נהג להציג בגאווה גלויה את בנו הקטן מוריס, עד שברבות הזמן הכירוהו הכל ולחייו כאבו מרוב צביטות-חיבה אותן ספג כמעט מכל מי שפגש בהם בעיר ובמקומות אחרים. אהב להגיע עם אבא מקס לדואר המקומי, בעיקר משום שבדרך-כלל הגיעו לשם חבילות, שנשלחו אליהם מבני משפחה בפלשתינה ובארה"ב ומפעם לפעם אף זכה לקבל בולים ישנים מקצוות העולם. כשחזרו הביתה, ממסע הסידורים והקניות בעיר, החלה אימא פאולה לפתוח את החבילות והוא המתין בסבלנות, שמא תצוץ עבורו הפתעה כלשהי, אלא שבמרבית המקרים, הכילו החבילות הללו מכתבים, עיתונים, תצלומי-משפחה ומפעם לפעם, סוללות למכשיר-הרגיו או 'תפוזי-יפו', ששלחו האחיות של אימא פאולה מפלשתינה.

מפעם לפעם פקדו אותם אורחים ממקומות שונים בקניה ואף מחוץ-לארץ. בכל המקרים הללו נהגו האורחים לשהות בביתם ימים אחדים והבית נתמלא קולות והמולה, בעיקר בשפה הגרמנית, בניגוד לשקט היחסי ששרר בו בימים אחרים. תאה ויוסטין שטרן היו בין האורחים הקבועים בביתם ומפעם לפעם הגיעה גם חברה של אימא פאולה מניירובי ובנה רוברט, שלימים אירחו את כל המשפחה בעיר-הבירה, בליל המנוסה מהחווה. זכר במעורפל דמויות אחרות שהגיעו אליהם, מארצות שונות וממרחקים שונים אך לא זכר את שמותיהם.

ראה לפתע, בעיני רוחו, ביקור נדיר של כל המשפחה בכנסייה בעיר נאקורו ורק זכר שמדובר היה בחתונה של אחת מבנות השכנים האנגלים שלהם, אשר התחתנה. במעומעם זכר כיצד פרץ וויכוח קולני, בגרמנית כמובן, בין הוריו, אם להגיע לטכס הנישואין בכנסייה, עד שלבסוף הוחלט בכל זאת, לכבד את השכנים האנגלים ולהגיע לחתונת בתם.

מאי-שם, בנבכי טלאי זכרונותיו, עלה לפתע באפו ריחם המשכר של המאכלים שנהגה אימא פאולה להכין: ה-"רוסט-ביף" הנפלא שרק היא ידעה איך לצלות, קציצות-הבשר ("קלופסה"), הכבד-הקצוץ, הרגל-הקרושה, הנקניקיות העבות וכמובן המנות-האחרונות, שכללו בין השאר סוגי 'פודינג' שונים, עוגות שוקולד, לימון ו'רולדה' והמון 'שלאק-זאנה' (קצפת מתוקה) על עוגות תות-שדה. עולם גסטרונומי ענק ומשכר הציף את בלוטות-הטעם שלו ואת נחיריו ובעיני רוחו נזכר כיצד נהגה המשפחה לשבת סביב השולחן, עוטים מפיות-לבנות שנשלפו מתוך חובקים כסופים, עד אשר יגישו ג'רוגה אם-בויה ואשתו את המנות ותמיד-תמיד היו שלוש מהן לפחות: ראשונה, עיקרית ואחרונה ולאחריה הצית אבא מקס את הסגריה שלו ולגם בהנאה גלויה את כוס הקפה שהוכן ב'פרקיוליטר' כמובן.

בין לבין, זכר נסיעות ושהות בחופי-הים של מומבסה ומלינדי, לשם נסעו לימי-חופשה ושם ראה לראשונה בחייו, לא רק את הים של האוקיאנוס-ההודי, אלא גילה לאורך חופי-הזהב, את עולם הדייג, בו עסקו התושבים באמצעות רשתות ענק, חכות, רומחים וסירות מיוחדות ומהירות.

צלצול טורדני נשמע ממכשיר-הטלפון הסמוך למיטתו והוא ניתק באחת ממסכת זכרונותיו.

" בואנה ג'וזף?" נשמע קולה של פקידת-הקבלה מעברו השני של הקו.

"כן, זה אני" השיב והתיישב.

" בואנה ג'רוגה אם-בויה ממתין לאדוני ב'לובי'" אמרה הפקידה.

"תודה לך, אני כבר יורד אליו" אמר והחזיר האפרסת למקומה.

ניגש לחדר-הרחצה ושטף פניו במים צוננים. כשהביט במראה, התקשה לרגע ממושך לחבר ולקשר, בין הדמות שניבטה אליו מהראי, לבין טלאי הזכרונות שחלפו והציפו ,עד לפני רגע, את מוחו.

נעל אחריו את הדלת וירד לפגוש את ג'רוגה אם-בויה.

 

 





כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים