קניה אהובתי – פרק 22

Posted by: | Posted on: מרץ 21, 2016

קניה אהובתי

אלמנתו של דידן קינאת'י ובנותיו, מקבלות את המסמך ההיסטורי

 

בעוד כל הדברים הללו נכתבים, מתוך מאמץ לאגד יחד זכרונות מקניה-אהובתי, ולנסות לעמוד מקרוב על המשמעות הגלומה בזהויות אישיות כפולות וסותרות, מצאתי עצמי יושב, כהרגלי בקודש, צופה בשעת בוקר במהדורת החדשות של ,Sky News סוג של עניין כמעט לא-רצוני שאני מגלה בחדשות. המהדורה הזאת סוקרת אירועים שונים ברחבי העולם, רובם ככולם כלל אינם ידועים ולא מוזכרים באמצעי-התקשורת בישראל ובתוך כך, מציגה מהדורת-החדשות גם סקירה מתומצתת של עיתונים מכל העולם.

והנה, בעודי לוגם את כוס-הקפה של הבוקר וצופה במהדורת-החדשות, הספקתי ללכוד בחצי-מבט כותרת של עיתון היוצא-לאור בניירובי קניה ושמו  Daily Nation אשר סיפר על חשיפת מסמכים היסטוריים הקשורים למנהיג מרד ה'מאו-מאו'!

מרוב התרגשות, נטשתי את החדשות ואת הקפה גם יחד ומיהרתי למחשב-האישי שלי. נכנסתי כמובן ל'גוגל' ולאחר שכתבתי את שמו של העיתון  Daily Nation עברו שניות אחדות, ועל צג-המחשב התנוסס העמוד הראשון של העיתון ועיני גמאו במהירות את הידיעה המרעישה. נזקקתי לעוד שעה ארוכה ולעוד מספר פעמים, בהן קראתי שוב-ושוב את הסיפור, עד שהצלחתי איכשהו לעכל את העובדה לפיה, בעודי עוסק בכתיבת "קניה אהובתי", הנה משמים, הזדמנה לי ידיעה חדשותית המחברת בין מרד ה'מאו-מאו', שגרם למנוסתי מקניה, עם משפחתי, לבין הפשעים נגד האנושות, שביצעו הבריטים בקניה ואשר עליהם הרחבתי לא מעט בכתיבתי.

בחזיתו של העיתון התפרסם תצלום, במרכזו נראתה קשישה קנייתית ולצידה שתי נשים נוספות, במשהו שהוגדר על-ידי כותב המאמר "כטקס מסירת המסמכים ההיסטורים" לידי האלמנה ובנותיה ולרגע ממושך, נראה היה כאילו קפא הזמן וכמו לא חלפו כמעט 60 שנה, מאז התחולל אחד האירועים המסעירים בתולדות קניה-אהובתי:

דידן קינאת'י Dedan Kinathi בן Wachiuri היה המנהיג המבוקש ביותר של מרד ה'מאו-מאו' בקניה. הוא עמד בראש המורדים שהציבו לעצמם מטרה, לסלק את השלטון הבריטי מאדמת קניה והנהיג את לוחמיו, כשהוא מארגן אותם לפעילות מחתרתית ומנצח עליה. הבריטים יצאו מכליהם להניח עליו את ידיהם, מתוך אשלייה שאם ילכדוהו, ישימו קץ למרד ה'מאו-מאו'.

קינאת'י עשה בשנת 1956 במחתרת, לא הרחק מן העיירה 'ניירי' ( Nyeri ), כשהוא תר אחר מזון. סביב לעיירה חפרו הבריטים תעלה עמוקה, סוג של מיכשול שנועד להקשות על לוחמי ה'מאו-מאו' להגיח מתוך הכפר, או להיכנס אליו ואחר-כך למצוא מקלט ביער הסבוך שסביב העיירה. המחפורת הזאת גם בודדה את Nyeri מהר-קניה ולכל אורכה, הציבו הבריטים שומרים, רובם ככולם אפריקנים, שלא נימנו על מורדי מחתרת ה'מאו-מאו' ושרתו את הצבא הבריטי תמורת שכר.

בוקר אחד, זמן קצר טרם הזריחה, זיהו שני שומרים, דמות חשודה, סמוך לכפר ובידה קנה-סוכר. השומרים Ndirangu ו- Njogi הורו לדמות החשודה לעצור, אלא שהיא טיפסה מתוך המחפורת העמוקה ונסה לכיוון היער הקרוב.  לשני השומרים הללו, הצטרפו עד מהרה זוג שומרים נוסף,  Mwangi ו- Wanjohi והם החלו במרדף אחריה וירו לעברה מספר יריות, שבדיעבד התברר כי פגעו באיש הנמלט בירכו ובמפשעתו. הוא המשיך במנוסתו ורק כאשר הגיע סמוך לנהר, התקרבו אליו השומרים והורו לו לזחול מחוץ לשיחים בהם הסתתר והשתלטו עליו. בחיפוש שערכו עליו, גילו השומרים אקדח טעון ועוד 6 מחסניות מלאות כדורים וכן חרב ,Simi בה נהגו לוחמי ה'מאו-מאו' להשתמש.

רק לאחר שהשתלטו ארבעת השומרים על החשוד הפצוע, התברר להם לתדהמתם, כי עלה בידם ללכוד את הלוחם-המורד המבוקש ביותר על-ידי הבריטים, דידאן קינאת'י בן וושייורי  Dedan Kinathi .

השומרים הובילו אותו אחר כבוד והסגירוהו לידי הבריטים, שלא ידעו נפשם מרוב שמחה.

מנהיג ה'מאו-מאו' נכלא בבית-הסוהר ובמהלך הזמן שחלף עד העמדתו לדין, עבר עינויים קשים מידי שוביו הבריטים, למרות שסבל מכאבים נוראים עקב פציעותיו מן הירי בו נורה ובדיעבד אף התברר, כי היה חולה ב'מחלת-הנפילה'. בעודו ממתין למשפטו, העניקו הבריטים סכום-עתק של 3000 שילינג לכל אחד מארבעת השומרים שלכדו את שנוא-נפשם.

המשפט של דידן התנהל במהירות רבה, והוא הואשם באחזקה בלתי חוקית של נשק, לפי סעיף (1)A 8 בהתאם להוראות למצב-חרום משנת 1952.

ב-27 בנובמבר 1956, נמצא דידן אשם ונדון למוות בתלייה. גזר-הדין נחתם בידי השופט הבריטי  K.K.Oconnor והוא ערער, באמצעות עורך-דינו Ralph Milner  בפני בית-המשפט העליון של מזרח-אפריקה, אלא שכצפוי, ערעורו נדחה על-הסף. זמן קצר אחר-כך, הגיש דידן בקשה לחנינה, בפני בית-המשפט הגבוה לערעורים במחוז Privy, אבל גם בקשה זאת הושבה ריקם.

בחודש פברואר 1957 נחתם גזר דין-המוות של מנהיג ה'מאו-מאו' בידי מושל קניה Sir Evelyn Baring שכתב בצו:" אני Evelyn Baring אביר-הצלב, מושל ותובע של קניה, מורה על כך שדידן קינאת'י בן וואשיורי, ייתלה בצווארו עד מותו". בהמשך הוסיף וכתב:" אני מורה שגופתו של הנ"ל תקבר או תשרף במקום שיקבע לשם כך". על התליין היה להגיש דין-וחשבון "ללא דיחוי" להוכיח כי הצו אכן בוצע.

קצין-הרפואה K.E.Robertson  כתב בדו"ח שלו:" אני מצהיר בזאת שהייתי נוכח בהוצאתו להורג של דידן קינאת'י בן וואשיורי, בערך בשעה 06.00 בבוקר ואחרי ההוצאה להורג, בדקתי את גופתו של המת ולא מצאתי בה רוח-חיים. המוות נגרם כתוצאה מהתלייה".

קינאת'י נתלה בצווארו ומיד לאחר ביצוע התלייה, כתב מנהל בית-הסוהר, בו היה כלוא, H.M.Whitehall :" יש לי הכבוד לדווח לך שבצעתי את גזר-דין המוות של דידן קינאת'י בן וואשיורי בבית-הסוהר של ניירובי, בשעה 06.00 בבוקר ב-18 בפברואר 1957".

זמן מה לאחר מכן שולם למשרד עורכי-הדין Cumming&Milner  שכר-טירחה של 4,450 שילינג, על ההגנה-המשפטית שהעניקו לדידן.

גופתו של קינאת'י, מעולם לא נתגלתה.

דידן קינאת'י, מי שנולד באוקטובר 1920 בכפר Thege על-יד  Nyeri  ומי שהיה למנהיג מרד ה'מאו-מאו', נתלה על-ידי השלטון הבריטי בקניה. הבריטים סברו אולי כי תלייתו תשים קץ למרד הגדול, אבל האשלייה שלהם התנפצה לרסיסים עד שבהנהגתו של ג'ומו קנייטה, הצליחו ה'מאו-מאו' לגרש את הבריטים מקניה-אהובתי. במרכז ניירובי, ברחוב קינאת'י ניצב פסל-ברונזה של המנהיג הנערץ, דידן קינאת'י שהקדיש את חייו לעצמאות ארצו וחיסול השלטון הבריטי.

בטקס חגיגי ומרגש נמסר הדין-וחשבון הזה לאלמנתו של דידן Muhami ולשתי בנותיו, על-ידי השופט Willy Mutunga

                          *   *   *

הסיפור הזה, כפי שקראתי בגיליון של Daily Nation החזיר אותי בבת אחת לפרק הזמן בו עדיין התגוררתי עם הורי ואחי הגדול, בחווה הגדולה, סמוך לנאקורו ולאווירה המתוחה ששררה אז, נוכח השמועות בדבר מעשיהם של לוחמי ה'מאו-מאו' נגד המתיישבים הלבנים בקניה. רק שנים מאוחר יותר, הצלחתי להבין ולהשכיל, כי הייתי אז שבוי באווירה שייצר השלטון הבריטי בדבר הצורך לדכא את המורדים ועדיין לא נחשפתי לפשעים החמורים נגד האנושות, שביצע השלטון של 'הוד מלכותה' בקניה-אהובתי.

כשקראתי את דבר מסירת המסמכים ההיסטורים, שנשמרו ב'אוניברסיטת לונדון' כמעט 60 שנה, חשתי סיפוק גדול ורב: הנה, גם אחרי כל-כך הרבה זמן, עדיין נמצא מי שזוכר, כיצד התעללו הבריטים ה'נאורים' במי שנחשבו בעיניהם נחותים וגם קניה עצמה, לא שכחה את גיבוריה. רק הצטערתי על כך שג'רוגה אם-בויה, לא זכה להיות עד לטקס המרגש לזכרו של מנהיגו הנערץ.

וכיצד קרה שדווקא בעת הזאת, בעודי עסוק בכתיבת פרקי "קניה אהובתי", צצה ועלתה הפרשה הזאת, מתהום הנשייה?

רק לשי"ת הפתרונים…





כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים