קניה אהובתי – הפרק ה-24

Posted by: | Posted on: מרץ 30, 2016

קנייטה ונתניהו

ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא קניה אוהורו קנייטה

 

מתברר כי לא אחת מדביקים האירועים את מהירות המחשבה ואף משיגים אותה. בדיוק כך אירע כאשר התכוונתי להקדיש את הזמן לכתיבת הפרק הבא ב"קניה אהובתי" ותכננתי להקדיש אותו לג'ומו קנייטה ולבנו אוהורו, כאשר זה האחרון נחת במפתיע בארץ.

למרות העובדה לפיה היה ג'ומו קנייטה, הגורם העיקרי לכך שנאלצתי לנוס עם משפחתי מקניה, עקב מאורעות מרד ה'מאו-מאו' שבהנהגתו, למדתי במרוצת השנים להכיר ולהוקיר את דמותו כלוחם למען עצמאותה של קניה ובמידה לא מבוטלת, אף נראה בעיני כדמותו של נלסון מנדלה האגדי בדרום-אפריקה. יתכן שההבדל היחידי בין השניים, נעוץ בעובדה לפיה לחם מנדלה ב'אפרטהייד' המוצהר של השלטון הלבן בארצו ואילו קנייטה ,לחם בגזענות הלא-מוצהרת של הבריטים בקניה.

בואו של אוהורו קנייטה לישראל, דווקא בעת הזאת, החזיר אותי לדמותו של אביו ולא בכדי, שהרי ה-20 באוקטובר נקבע תחילה כ"יום הגיבורים של קניה" ה- Mashujaa  Day , מועד שנקבע לזכר מעצרו של ג'ומו קנייטה ו-5 מחבריו על-ידי השלטונות הבריטים. לימים הוכרז התאריך הזה להיות "חג קנייטה" אבל בשנת 2010 הסבו אותו בקניה להיות "חג הגיבורים" ואפילו בנו אוהורו, הנשיא הנבחר, לא עשה להחזיר את שם המועד הזה לקדמותו על שם אביו.

ג'ומו קנייטה נולד ב-20 באוקטובר 1889 ושמו קמאו נג'נג'י  Kamau  Ngengi בן לשבט ה'קיקויו'. הוא למד, החל משנת 1914 בבית-ספר של המיסיון, התנצר והיה לג'ון פיטר ואחר-כך לג'ונסטון קמאו ועבר להתגורר בניירובי, אבל עד מהרה העתיק את מגוריו עם משפחתו לנאקורו, שם עבד כפקיד.

בשנת 1920 נשא קנייטה לאשה  את Edana ולאחר שנפרד ממנה, נשא בשנת 1946 את אשתו השנייה  Grace Wanjiku , עמה חי במשותף עד 1950 ושנה לאחר מכן, נשא את  Ngina, רעייתו השלישית ואם ילדיו, אוהורו ומרגרט. 

קנייטה חזר לניירובי הבירה, שם עבד במחלקת-המים של העירייה. המפנה הפוליטי הראשון בחייו התרחש בשנת 1924, כאשר הצטרף ל'אגודה המרכזית של שבט הקיקויו', ארגון שהתנגד בכל תוקף להעברת אדמות למתיישבים הלבנים הבריטים. מקץ חמש שנים, נשלח קנייטה ללונדון, לעשות שם נפשות לטובת הארגון ( KCA ), בכל הקשור לשטחי האדמה של ה'קיקויו' ואף פרסם מאמר חריף בעיתונות הבריטית.

בשנת 1930 חזר לקניה וכעבור שנה, שב לאנגליה ללמוד בקולג' בעיר ברמינגהם ומקץ שנה, עבר למוסקבה, שם למד במשך שנתיים כלכלה, עד חזרתו לאנגליה. בלונדון פגש קנייטה את ג'ורג' פדמור, פעיל קומוניסטי שסולק מהמפלגה הקומוניסטית, לאחר שביקש להקים את "ארצות-הברית של אפריקה". לפדמור זה נודעה השפעה רבה על קנייטה ולימים אף כתב את הספר "כיצד שולטת בריטניה באפריקה".

קנייטה המשיך להרחיב את השכלתו ובשנת 1935 למד אנתרופולוגיה-חברתית בבית-הספר לכלכלה של לונדון ושלוש שנים אחר-כך, אימץ לעצמו את שמו החדש שפרושו "האור של קניה". בלונדון נשא אשה כאמור את רעייתו הבריטית  Edna' ובשנת 1943 נטש אותה' וחזר לקניה.

ג'ומו קנייטה עמד מאחורי תכנון וארגון מרד ה'מאו-מאו', במטרה מוצהרת לגרש את הבריטים מארצו וכאשר נלכד בידי השלטון הבריטי-הלבן, נכלא משנת 1952 בבית-הסוהר למשך כ-7 שנים. עם שחרורו בשנת 1959 הקים את "התנועה לעצמאות קניה", אותה הנהיג עד קבלת העצמאות בשנת 1963, כאשר נבחר להיות נשיאה הראשון של קניה העצמאית.

ג'ומו קנייטה כתב את ספרו "מול הר קניה" ובו גולל את תולדות מולדתו ושבטו, מה שלימים היה למסמך אנתרופולוגי רב חשיבות.

ג'ומו קנייטה נפטר ב-22 באוגוסט 1978.

אוהורו קנייטה נולד ב-26 באוקטובר 1961 ועד מהרה מצא את דרכו בנתיבי הפוליטיקה של קניה, לא לפני שהרחיב את השכלתו ובשנת 1989 נשא את Nargaret Wanjiru Gakuo לאשה.

בניגוד מוחלט לאביו, ניהל אוהורו אורח חיים ראוותני ולפחות לפי פרסומים שראו אור במגזין "פרובס", נחשב לאיש העשיר ביותר בקניה והונו נאמד בכ-500 מיליון דולר. בבעלותו חברות-תקשורת, מחלבות ושטחי-קרקע עצומים בגודלם, אלא שעד מהרה, הסתבך אוהורו קנייטה, כאשר בשנת 2007 הואשם, כי יחד עם סגנו וויליאם רות'ו, ליבה מהומות-דמים אלימות, במהלך מערכת הבחירות. מהומות אלה הפכו למלחמת-אזרחים, בה נהרגו מאות קנייתים ולימים מצא עצמו אוהורו נדרש לעמוד לדין בפני בית-הדין הבינלאומי בהאג, בהאשמת ביצוע פשעים חמורים.

אוהורו צלח איכשהו את המיכשול הזה ומעולם לא עמד-לדין. בשנת 2013, כבר כיהן כסגן ראש-הממשלה והשיג יותר ממחצית קולותיהם של 14 מיליון מצביעים בבחירות לנשיאות, כשהוא מקדים את יריבו ושנוא נפשו, ראילה אודינגה. בתום מערכת הבחירות, הושבע אוהורו קנייטה לנשיאה הרביעי של קניה ובכך המשיך במקום בו פסקה שולשלת שלטונו של אביו.

באפריל 2015 נפלה קניה קורבן למתקפת טרור רצחנית שהתמקדמה במומבסה ובאוניברסיטת-ניירובי ואוהורו נאלץ להתמודד עם הטרור המוסלמי שאיים על ארצו. ביולי אותה שנה נפגש עם הנשיא האמריקני ברק חוסיין אובמה ואז הגיע מועד ביקורו בישראל, במסגרתו נפגש עם הנשיא ריבלין וראש-הממשלה נתניהו, שלא שכח להודות לאביו המנוח, על העזרה שהושיט בזמנו לישראל, כאשר איפשר למטוסים ישראלים לנחות בקניה בעת "מבצע אנטבה".

דמותו של ג'ומו קנייטה מעולם לא העסיקה אותי ורק לימים השכלתי להבין, כי בביקורי באנגליה וגם פה-ושם, בקרב בני משפחתי, מדברים עליו בלשון קשה, שהרי נחשב, כמי שגרם לגירוש הלבנים מקניה. הדברים הללו לא השפיעו עלי, בעיקר משום שטרם הייתי מודע למאבק האמיתי של קניה להשתחרר מהעול הבריטי ובמיוחד נוכח העובדה לפיה, טרם נתוודעתי למה שעוללו האנגלים בקניה.

רק בשלב מאוחר יותר, כאשר נחשפתי לפשעים הנוראים שביצעו האנגלים ברחבי קניה, ובמיוחד למחנות-הריכוז שהקימו ולהתעללויות הברבריות שלהם, בעיקר באנשי שבט ה'קיקויו', הבנתי לראשונה בחיי את חשיבותו ההיסטורית של ג'ומו קנייטה ועד מהרה מצא את מקומו בגלרייה הפרטית שלי, ובה לוחמי-חופש שהקדישו את חייהם למען עמיהם הנדכאים.

ג'ומו קנייטה הפך אז לסמל למאבקה המוצדק של קניה לעצמאות ודמותו הייתה בעיני, למי שראוי להערצה וכבוד, למרות שכאמור, היה הסיבה המרכזית לכך, שמשפחתי נאלצה לנוס על נפשה מקניה, אחרי יותר מ-20 שנה בארץ הנפלאה הזאת.

אבל משום ש"קניה אהובתי", אינו רק סיפור זכרונות-ילדות בקניה, או תיעוד תולדות יהודי המדינה הזאת, אלא בעיקר ניסיון אישי להתמודד עם זהויות-כפולות ולעיתים גם סותרות,נמצא למרבה הפלא גם בתולדות משפחת קנייטה, סיפור דומה.

אוהורו קנייטה, בו שבט ה'קיקויו', לכאורה ממשיך דרכו של אביו המהולל, דאג אומנם שאנשי שבטו, ימשיכו להחזיק במרבית התפקידים החשובים במדינה ואף העניק ל'קיקויו' העדפות מפליגות, בכל הקשור לשטחי-מרעה ולהמשך ההשתלטות על קרקעות שנטשו בזמנו האנגלים, אבל זהותו האישית של אוהורו, סטתה מרחק ניכר מהנתיבים של אביו.

אוהורו קנייטה הסתבך באלימות פוליטית נגד מתנגדיו וגרם למותם של מאות מאנשי השבטים היריבים ובמקביל, בניגוד לאורח-החיים הצנוע של אביו, ניהל כבר מצעירותו סגנון ראוותני ולא הסתיר את עושרו המופלג. לעומת ג'ומו קנייטה, מי שהשקיע את כל יהבו לאחד את מרבית השבטים למרד ה'מאו-מאו' נגד הבריטים, פעל בנו אוהורו ביד תקיפה נגד שבטים המתנגדים ל'קיקויו', גם במחיר דמים. בעוד ג'ומו קנייטה, בעת כהונתו כנשיא הראשון של קניה, שמר על מידה של צניעות ואיפוק בהליכותיו, התנהל בנו אוהורו בראוותנות יתירה ומנקרת עיניים וסיגל לעצמו זהות חדשה לגמרי.

זאת ועוד: תחת הנהגתו של אוהורו קנייטה, המשיכה קניה להיות מדינה מושחתת, שמתן השוחד בקרב מקבלי ההחלטות בשלטונה, היה לאבן-יסוד ובנוסף לכך, גדל והעמיק הפער העצום בין בעלי התפקידים הממלכתיים, לבין פשוטי-העם והכפריים וגם בכך, ניכר ההבדל התהומי שבין אוהורו לבין אביו.

ממרחק הזמן והמקום, קשה לשפוט את התנהלותו של האב-המייסד ג'ומו קנייטה, שהרי בראש ובראשונה, היה לוחם חופש שהצליח לגרש את השלטון הבריטי האכזר, לעומת בנו אוהורו, שלא נדרש למאמץ מהסוג הזה. אבל ההשוואה המתבקשת בין האב לבנו, אינה מותירה ספק, כי גם בסיפור הזה מדובר בסוג של זהות-סותרת.

משפחת קנייטה שמוצאה משבט ה'קיקויו', נותרה גרעין-משפחתי, מתוך קשרי-דם ועוצמה שלטונית שעברה מאב לבן ועל כן, לכאורה נותרה זהותה, כפי שהייתה בתחילת המאה ה-19. אבל קורותיה של המשפחה הזאת, מצביעים בהכרח על שינוי זהות, מתלכיד משפחתי שגדל ביערות ויצא למרוד בבריטים, לזרוע שלטונית, שאינה בוחלת במאבק במתנגדים-מבית ובמנעמי השלטון. האם מדובר בתכונה אנושית טבעית? האם  זאת תופעה מתבקשת, אצל מי שעולה לגדולה, הרבה בזכות אבותיו? האם הוויתור על הזהות הגרעינית-הבסיסית, הינו מחיר נדרש ומתקבל על הדעת?.

לפחות בשלב הזה של הדברים, לא מצאתי לכך תשובות וגם הניסיון לאתר אותן בקסם הנפלא והבלתי מתפוגג של קניה, עדיין לא הסתייע לאתר אף לא רמז לכך.

 

 

 

 





כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים