קניה אהובתי – הפרק ה-25

Posted by: | Posted on: אפריל 5, 2016

לואיס ליקי

לואיס ליקי

 

במהלך עיסוקי בחיבור פרקי "קניה אהובתי", נזכרתי לפתע באחת הדמויות המרתקות ביותר שנקשרה לקניה ואשר ממש כמוני, נולדה שם ולימים נקלעה אף היא' לזהות כפולה' ומיד החלטתי לתעד פרקים מתולדותיה:

בשנת 1891 הגיעה מרי באזט, יחד עם שתי אחיותיה הצעירות, לעיר מומבסה, כשליחה של המיסיון הנוצרי, אשר הציב לעצמו מטרה להפיץ את דברו בקרב תושבי קניה. מרי באזט קבעה את מקומה בעיר-הנמל מומבסה, בעוד שתי אחיותיה חדרו לעומקה של קניה, לעסוק בשליחותן המשותפת. עד מהרה למדה מרי סוואהילית והשתלבה בנקל בחברה הקנייתית, כשהיא מקדישה חלק ניכר מזמנה ללמד נשים ונערות את השפה האנגלית, מה שכמובן הוסיף להידוק מערכת היחסים בינה לבין תלמידותיה, אלה שגילו עניין כלשהו בנצרות שהפיצה ביניהן.

אלא שמקץ שלוש שנים חלתה מרי באזט ונאלצה לחזור לאנגליה, לקבל שם טיפול רפואי. לאחר שהחלימה ממחלתה פגשה בהארי ליקי, כומר צעיר ויפה תואר ונישאה לו בשנת 1899. לזוג נולדו שתי בנות והמשפחה התגוררה בעיירה 'רדינג', שם המשיך ה'חיידק' האפריקני להציק למרי באזט שיכנעה את בעלה, כי הגיע הזמן לחזור למזרח-אפריקה, להמשיך בשליחות המיסיון. ואכן בשנת 1901 הגיעה המשפחה לקניה, במטרה להקים מיסיון בכפר קבאטה, לא הרחק מניורובי ("מים מתוקים" בסוואהילית, ולימים ניירובי הבירה).

כשנתיים ימים לאחר שהתיישבו בקבאטה, בחודש אוגוסט ,1903 ילדה מרי באזט את בנה, בתוך ביקתה של אנשי שבט ה'קיקויו'. מנהיג השבט בחן מקרוב את פניו והבעתו של הרך הנולד ולאחר שהתחבט ארוכות, ירק יריקה עזה ישר לתוך הפנים, שזה עתה הגיחו לעולם וכך הבטיח להסיר מהרך הנולד, כל כישוף או קללה אפשריים, שהרי על-פי מנהג ה'קיקויו', אם אתה מעניק משהו מתוך גופך לזולתך, הוא מבורך ולעולם לא יפול קורבן לכישוף.

בנסיבות מיוחדות אלה נולד בביקתה הזאת לואיס סיימור באזט ליקי.

המשפחה שמנתה כעת ארבע נפשות, המשיכה להתגורר בכפר קבאטה והפכה להיות חלק בלתי נפרד מהסביבה האנושית, אף שהיו הלבנים היחידים במרחב הזה. הם התערו בין אנשי שבט ה'קיקויו' עד כדי כך, שראשי השבט התייחסו לתינוק שנולד כאל ה"קיקויו הלבן". בני המשפחה הצליחו להתחבר גם לאנשי שבט ה'מסאי' וחייהם בקבאטה, התנהלו כאילו מאז ומעולם נולדה שם כל המשפחה, שהמשיכה גם להתגורר בבקתה גדולה.

בשנת 1904 חזרה המשפחה לביקור ב'רדינג' אנגליה, ויחד עמה נמצא גם 'סטפני', צעיר משבט ה'קיקויו' שהפך לחלק מן המשפחה והפליג איתם, במטרה מוצהרת למנוע ממנו לשכוח את האנגלית שכבר למד וספג. מקץ שנה וחצי חזרה המשפחה לקניה ולהפתעתה הגדולה, מצאה כי בהעדרה, בנו עבורה אנשי השבט בית-מגורים מאבן, שהחליף את הביקתה בה התגוררו עד אז.

ספק רב אם באותן שנים ידעו בני משפחת ליקי דבר וחצי דבר, על קיומו של הלורד דלמאר ה-3. בן משפחת אצולה בריטית, שחיפש להגדיל את עושרו ולהבטיח את עתידו במזרח-אפריקה. הוא עשה שם במסעות-צייד ובשנת 1903 חזר לקניה, יחד עם שניים מאחייניו, מתוך כוונה להגדיל את הונו הרב. הלורד דלמאר ה-,3 לא הסתיר את דעותיו הגזעניות וכאשר משפחת ליקי השתלבה באופן טבעי ומושלם בקרב שבטי ה'קיקויו' וה'מסאי' והייתה לחלק בלתי נפרד מהקהילה המקומית, חרף היותה בעלת צבע-עור לבן, הצהיר אותו לורד דלמאר ה-3 ,כי האפריקנים עצלנים, בורים, גנבים, מסריחים ועויינים וכי מזרח-אפריקה, הינה ארצו של האדם-הלבן וצריך לסלק ממנה את השחורים ולהציב בפני הממשל עובדות בנושא זה.

הלורד הגזעני דלמאר ה-,3 מצא עד מהרה שפה משותפת, עם סיר צ'ארלס אליוט, יליד 1862 אשר כיהן מאז 1900 כמושל קניה. המושל האנגלי, תמך בדעותיו של עמיתו הלורד ואף העניק זכיונות-יתר, למתיישבים הלבנים לבעלות על קרקעות של בני השבטים המקומיים, מה שלימים התברר כקצהו של פתיל המרד הקנייתי.

סיר צ'רלס אליוט, הציע ללורד דלמאר ה-3 ,לשמש בתפקיד יועץ-מיוחד לממשל הבריטי המקומי, אלא שהלורד נפצע בתאונת-דרכים ולא זכה בתפקיד. במקום זאת קיבל לידיו 100 אלף אקרים של אדמות-מרעה והיה לאחד המנהיגים הלבנים הבולטים בין המתיישבים הלבנים בקניה. בשנת 1904 התפטר המושל אליוט מתפקידו, ומונה לשמש שגריר בריטניה ביפן.

סביר מאוד להניח כי הארי ליקי ורעייתו מרי, היו מנותקים לחלוטין, מכל ההתנהלות הפוליטית-גזענית של הדמויות הללו, והמשיכו בחייהם ובשליחותם המיסיונרית בקהילה השבטית, בה חשו אהובים ורצויים. למרות העובדה לפיה הגיעו לקניה כמיסיונרים, במטרה 'לגאול' את הקנייתים ולהעבירם להיות נוצרים טובים ומאמינים, לא העלתה משפחת ליקי על דעתה, להתייחס לצאן מרעיתה כאל גזע נחות, כפי שעשו זאת מרבית האנגלים בקניה מאז ומעולם.

בשנת 1907 נולד דאגלס, אחיו הצעיר של לואיס ובשנת 1910 חלתה מרי באזט ליקי והמשפחה נאלצה לשוב לאנגליה, לשהות של שלוש שנים, עד החלמתה.

לואיס ליקי בן ה-,13 זכה אותה השנה במשהו שספק אם אדם-לבן אחר אי-פעם זכה בו: הוא הושבע להיות "לוחם קיקויו" מן המניין! לואיס למד בחריצות וביסודיות את כל כללי טקס ההשבעה, וכאשר הגיע הרגע הדרמטי, נשבע אמונים לשבט ה'קיקויו' וכך הפך בצורה רשמית וגם טקסית, ללוחם-לבן של ה'קיקויו'!

אחרי טקס-החניכה, צוייד לואיס הצעיר בכל האביזרים והציוד הנדרשים ללוחם 'קיקויו', אבל המשיך להתנהל כהרגלו בקרב אנשי השבט ורק עורו הלבן, הפריד בינו לבין חבריו הצעירים, כאילו היה אחד מהם.

בשנת 1920 החליטה המשפחה כי הגיעה העת להעניק ללואיס השכלה רחבה יותר והוא הגיע ללונדון, שם החל בלימודי אנתרופולוגיה ומקץ כארבע שנים, חל מפנה משמעותי בחייו, הפעם כצעיר משכיל: הוא זכה במינוי להיות חבר משלחת-מחקר לטנגניקה (לימים טנזניה) יחד עם החוקר הנודע  ו.א. קאטלר. בדרכו לטנגניקה, עצר לואיס לביקור משפחתי בקבאטה והתרגש מאוד לפגוש בבני משפחתו ובחבריו מבני השבטים, לאחר נתק של ארבע שנים. אחר-כך המשיך לטנגניקה והחל לעסוק בחפירות, לא הרחק מדאר-אל-סלאם ויחד עם החוקר קאטלר, זכה לחשוף ולגלות מאובנים של עצמות דינוזאורים.

התגלית הזאת החזירה את לואיס לאנגליה בשנת ,1925 והפכה אותו למרצה מבוקש באוניברסיטת קיימברידג', אלא שבתוך כך נוצר עימות קשה בינו לבין אביו:  הארי ליקי, כומר-מיסיונר, סבר תחילה כי בנו האהוב לואיס, יפרד במהרה מאותם רעיונות 'מדעיים' העומדים בניגוד לתפיסת-העולם הדתית-נוצרית שלו, אולם עד מהרה גילה לדאבונו, כי לואיס דבק בגישה המדעית ומאמין בתורת האבולוציה של צ'רלס דארווין, מה שגרם לנתק מכאיב בין האב לבנו.

דרכו של לואיס ליקי, נסללה להמשך עבודתו המדעית, כאשר בשנת ,1926 מונה להיות חבר ב"משלחת הגיאולוגית של אפריקה המזרחית" וחזר בספינת-קיטור למומבסה, משם המשיך לקבאטה, לעסוק סמוך לכפרו בחפירות. בשלב זה נתקל לואיס בבעיה, כאשר אנשי שבט ה'קיקויו', שסייעו לו בביצוע החפירות, סירבו לגעת בעצמות שנמצאו, מחשש שמא יפגעו ברחות-המתים ולכן נאלץ לואיס, להעזר רק באותם אנשי שבט, שכבר התנצרו והסכימו להמשיך במלאכתם עמו.

בשנת 1927 חזר לואיס ללונדון, שם פגש בסטודנטית צעירה וילפרידה אוורן, חברה במשלחת-חפירות, ונשא אותה לאשה. השניים חזרו לקניה, שם נפגש לואיס עם אחיו הצעיר דאגלס בקבאטה, והמשיך בחפירותיו עד שנת 1931. שנתיים אחר-כך, התגרש מאשתו וילפרידה אוורן והתחתן בפעם השלישית, הפעם עם מרי דוגלאס ניקול, מי שהפכה גם להיות שותפתו למחקריו הבאים.

לואיס גוייס לצבא הבריטי ואחרי מלחמת-העולם השניה, חזר לעסוק בחפירותיו, הפעם בהר אולורגסאילי ובהר לונגונוט, כ-55 ק"מ צפונית-מערבית לבירה ניירובי, יחד עם מרי דוגלאס, רעייתו.

המשבר הגדול בחייו של לואיס, פרץ בשנת 1952 כאשר החל מרד ה'מאו-מאו'.

לואיס מצא עצמו נקרע בין אהבתו ונאמנותו לשבט ה'קיקויו', האנשים איתם גדל מיום הולדתו, ואשר יצאו למלחמת-חורמה בשלטון הבריטי, לבין הממשל האנגלי של קניה. לא ברור אם היה מודע לפשעים הנוראים שביצעו האנגלים במחנות-הריכוז שהקימו בקניה ולא נמצא לכך ביטוי בכתביו, אבל הוא סבל קשות, נוכח הזהות-הכפולה שהייתה מנת חלקו: מצד אחד "קיקויו לבן" ומצד שני, אנגלי שאמור להיות נאמן לארצו.

כשקראתי את קורותיו של לואיס ליקי, חייכתי לעצמי, נוכח העובדה שלמעשה סבלנו שנינו מאותה תופעה של זהות-כפולה, אלא שניכר בכל זאת הבדל משמעותי. לואיס כבר היה אדם מבוגר, כאשר פרץ מרד ה'מאו-מאו' ונאלץ להתמודד עם משמעויותיו המעשיות והרגשיות, ואילו אני הייתי עדיין ילד קטן, שטרם  עמד על עומק השבר-הנפשי. זאת וגם זאת: לימים הבנתי כי סוגיית הזהות-הכפולה שלי, לעומת זאת של לואיס ליקי, הייתה מסובכת יותר, מאחר שהייתי בן למשפחה יהודית-ייקית, ניצולת-שואה, שמצאה מחסה בחיק השלטון האנגלי ולמרות שנולדתי וגדלתי, עד המנוסה מקניה, בקרב הקנייתים, החינוך 'האנגלי' אותו קיבלתי, כמו גם אחי הגדול טומי, אילץ אותנו לבחור בצד האנגלי במאבק הדמים שהתחולל סביבנו, אף שבאותה העת, כלל לא הייתי מודע לו. לואיס ליקי התקשה מאוד 'לבחור צד' אבל הצליח לתרום את חלקו המזערי לצידם של אנשי ה'קיקיו': כאשר נלכד ג'ומו קנייטה, מנהיג מרד ה'מאו-מאו', שימש לואיס מתורגמן-מתנדב במהלך משפטו, שהסתיים בגזר-דין של שבע שנות מאסר. לפחות בעניין זה, יתכן שיכול היה להשקיט את מצפונו ועדיין, מבלי שנדע עד היום הזה, אם היה מודע לפרטי ההתעללויות הברבריות של השלטון הבריטי 'הנאור' בקניה.

בחוכמה שלאחר מעשה, תמיד מצאתי קושי לקבוע מה הייתי עושה אילו הייתי בוגר מספיק, לדעת מה מתחולל במחנות-הריכוז האכזריים של הבריטים בקניה. עסקתי זמן רב בעניין והגעתי למסקנה בלתי מתפשרת, שאילו ידעתי אז על המתרחש בקניה, באותם מחנות-זוועה, הייתי עושה הכל להלחם בתופעה המחרידה הזאת, גם במחיר יקר שעלול הייתי לשלם, מול משפחתי, שלא לדבר על השלטונות הבריטים.

אלא שלמזלי הרב, לא נאלצתי להתמודד ב-,1952 עם הבעיות שקרעו את נפשו של לאויס ליקי. אלה החלו להעסיק אותי ולהטריד את מצפוני ונפשי, רק שנים ארוכות מאוחר יותר ובכלל זה, שאלות קשות בדבר המידע שהיה להורי על הנעשה במחנות-הריכוז הבריטים. אלא שנזהרתי לא להציב עצמי בעמדה שיפוטית בעניין הזה, שהרי ההחלטות שקיבלו הורי, באשר להתנהלותם בקניה, התקבלו על רקע האסון הנורא שפקד אותם, כאשר חלק ממשפחותיהם, נרצח על-ידי הנאצים בגרמניה. העדפת 'הצד הבריטי' בקניה, נראתה בעיני סוג של בחירה ברע במיעוטו, שלא לדבר על כך, שלא ניתן היה להעלות אז על הדעת, כי 'יחצו את הקווים' וינסו לפעול לעזרת השבויים הקנייתים המעונים במחנות-הריכוז הבריטים. בדיעבד וממרחק הזמן והמקום, ברור היה לי שמצאתי הצדקה מעשית להתנהגות של הורי והצלחתי איכשהו להכשיר את מצפוני, גם בידיעה שאילו לא הציל אותנו ג'רוגה אם-בויה, היינו נשחטים בידי מורדי ה'מאו-מאו'.

בשנת 1959 זכו לואיס ליקי ורעייתו מרי, לחשוף בחפירותיהם תגלית מרעישה, כאשר גילו גולגולת של נער כבן-14, אשר להערכת המדענים, חי בקניה לפני יותר מ-1.7 מיליון שנים! שנה לאחר מכן, זכה הזוג הזה לקבל מדליית הוקרה מטעם "החברה הגיאוגרפית הלאומית" של ארה"ב, על הישגיהם המיוחדים ובשנת 1970 שבו השניים ללונדון.

שנתיים מאוחר יותר, סבל לואיס ליקי מעוד התקף-לב, ממנו כבר לא התאושש. הוא נפטר בחודש ספטמבר 1972.

לואיס ליקי הובא לקבורה בלימורו ובין אלה שספדו לו, נמצא התובע הכללי של קניה שבין היתר אמר:" לואיס ליקי לא היה בן שבט כזה או אחר, או בן לאום כלשהו, אלא בן המין-האנושי".





כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים