קניה אהובתי- הפרק ה-26

Posted by: | Posted on: אפריל 11, 2016

דגל קניה

דגל "קניה אהובתי"

 

 

בדיעבד התברר כי ההחלטה הזאת הייתה בלתי נמנעת ואפילו טבעית, ולכן גם לא נדרשתי לזמן ממושך או להתלבטויות מיותרות, להגיע אליה: לבקש דרכון קנייתי!.

העיסוק המתמשך בחיבור פרקי "קניה אהובתי" העמיק, מן הסתם, את הסתירה הפנימית שליוותה אותי שנים כה רבות וגברה והחריפה, ככל אשר השכלתי לדעת, מה באמת התרחש בארץ-מולדתי. נולדתי וגדלתי במשפחה יהודית שמצאה בקניה מקלט, בחסות השלטון הבריטי ואלמלא פרץ מרד ה'מאו-מאו', סביר להניח שהייתי מתבגר שם ככל 'הלבנים' הבריטים ובהם גם אחי הגדול טומי. הורי מעולם לא הסתירו את התמיכה וההזדהות שחשו כלפי מציליהם הבריטים, וראו עצמם חלק בלתי נפרד מהקהילה הבריטית של קניה, נאמנים להוד-מלכותה בכל עניין ודבר.

הם הצליחו אומנם לשמור בתוך הבית פנימה, את המאפיינים היהודים וה"ייקים" של מורשתם, אבל כלפי חוץ, נהגו כפי שעשו כל שאר המתיישבים הלבנים בחוות הענקיות, שקיבלו מידי הבריטים. שאלת הזהות של הורי, מעולם לא עמדה על הפרק: הם היו יהודים "ייקים", נאמני כתר המלכות-הבריטי, נקודה.

אחי הגדול טומי, למד והתחנך על ברכי המסורת הבריטית ואף בילה מרבית חייו בפנימיה אנגלית בניירובי, ומאוחר יותר שירת בצבא הבריטי. מבחינתו לא עמדה שום שאלה של זהות על הפרק, הוא ראה עצמו בן-הלאום הבריטי לכל דבר, אף שהיו עמו עוד חברים יהודים בפנימייה. סביר גם להניח, שאלמלא ה'מאו-מאו', היה טומי אחי, ממשיך להתפתח במסלול השגרתי שהוביל את מרבית דור-ההמשך של המתיישבים הלבנים, לתפקידי-מפתח בממשל הלבן, או למקצועות-חופשיים. כך היה בקניה, באוגנדה, בטנגניקה, ברודזיה וכמובן גם בדרום-אפריקה: השלטון הלבן עשה בכל המדינות הללו כבתוך שלו, ואין ספק שמרד ה'מאו מאו' קטע בקניה את המסלול השגרתי שתוכנן להמשך השליטה של האדם האנגלי הלבן.

ממרחק הזמן והמקום, ברור היה כי עתיד דומה, צפוי היה גם לי ורק בזכות ה'מאו-מאו', נמנע הדבר ממני.

שנים ארוכות המשיכו חיי להתנהל, בתחושה שהאפריקנים של קניה, גירשו את משפחתי, על לא עוול בכפה. תמיד חשתי סיפוק וגאווה על היחס האנושי המיוחד והמתחשב (ויוצא הדופן) של אבא מקס, למאות העובדים בחווה הגדולה שניהל, ועל כך שבניגוד למקומות אחרים, זכו העובדים כולם לשכר הוגן, טיפול רפואי וחיים עצמאיים, בכפר שהקימו במרחבי החווה. הגירוש מהחווה ומקניה, צרב בתודעתי תחושה של עוול ובמקביל להיותי סוג של 'אנגלופיל' קנאי, חשתי סלידה וריחוק מכל דבר שסימל את קניה העצמאית, זאת שניתקה אותי ממולדתי ומאדמתי וממחוז ילדותי.

אלא שככל שעבר הזמן, והתחלתי ללמוד ולהחשף יותר ויותר, למה שבאמת התרחש בקניה, התחולל בקרבי השינוי. למדתי לדעת אודות מחנות-הריכוז שהקימו האנגלים בקניה, השכלתי לגבי האכזריות הברוטאלית של האנגלים כלפי מי שנחשדו בעיניהם כחלק ממורדי ה'מאו-מאו', גיליתי בהדרגה את הגזענות הנחותה הטבועה באנגלים ואחר-כך, למדתי כיצד התעמרו בקנייתים, הכחישו את מעשי הזוועה שביצעו, ניסו להסתיר מסמכים ועדויות והתנהגו כאחרוני הפושעים, המבקשים להמלט מעונש ההיסטוריה.

כל הגילויים האלה, לצד התעמקות בתולדות משפחתי, ייצרו בהדרגה את הזהות-הכפולה בה התנהלו חיי, ועמה התקשייתי להתמודד כאשר כל העת ריחף מעלי ענן שחור ומאיים, בשאלה בדבר האחריות שהייתה להורי למתרחש בקניה: האם ידעו על אודות מחנות-הריכוז הללו ועל המתרחש בהם? האם העדיפו להתעלם מהמציאות האיומה, שהזכירה להם במידה רבה, את אשר עוללו הנאצים לשארי-בשרם בגרמניה?

השאלות הללו, מעולם לא קיבלו מענה והמשיכו ללוות אותי עוד שנים רבות. במקביל חשתי כיצד העמיקה הסלידה שחשתי כלפי הבריטים ועד מהרה הצטרפו מעללי הזוועה שלהם בקניה, להיסטוריה עקובת-דמים שלהם במקומות שונים בעולם, מחוץ ליבשת-אפריקה, כמו במזרח-הרחוק, במלזיה, אירלנד וכלפי ניצולי-השואה שביקשו מקלט בארץ-ישראל.

האנגלי-הלבן, בן-התרבות, בעל המסורת הדמוקרטית והערכים האנושיים, הפך בהדרגה ליצור נאלח ומאוס, בעיקר משום שכל עלילותיו, עמדו בסתירה מוחלטת לתדמית שנוצרה לו ועד מהרה מצאתי עצמי, תומך בכל מי שהתנגד לשליטה אנגלית, בין שמדובר באיי-פוקלנד הסמוכים לארגנטינה, למחתרת ה-I.R.A. באירלנד ואפילו בגיברלטר, שנותרה עדיין תחת חסות בריטית.

הזהות-הכפולה שלי פשוט החליפה צדדים: ממי שהזדהה, מתוקף ילדותו ובורותו, עם בריטניה 'הגדולה' וכל מה שסימלה, הפכתי למי שסולד ממנה ומכל מעשיה ועברה. התהליך הזה התרחש, הודות לעובדה לפיה, למדתי לחקור ולנבור ולגלות את האמת, בדבר השלטון הבריטי האכזר בקניה ומכאן ועד להחלטה שקבלתי לבסוף, היה המרחק קצר.

בקשתי למצוא דרך, להביע קבל עם-ועולם את המחאה האישית שלי נגד 'בריטניה הגדולה', חיפשתי אמצעי להאחז בו, כדי להודיע לעולם כולו, על כך שלא רק שנולדתי בנאקורו קניה, אלא שאני מזדהה עמה, וחש חלק בלתי נפרד ממנה, או בשפה פשוטה יותר: אני קנייתי!

הדרך הטובה והיעילה לעשות זאת, מצויה במסמך בינלאומי מוכר וידוע בעולם כולו, ועל-כן החלטתי להגיש לממשלת-קניה, בקשה לאזרחות קנייתית ולקבל דרכון של קניה.

התקשרתי איפוא לשגירות קניה בישראל, בבקשה להיפגש עם השגריר.





כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים